בצל הניסויים הגרעיניים והבליסטיים של צפון קוריאה, איומי המלחמה והתמרונים הצבאיים של ארה"ב ובעלות בריתה במזרח הרחוק, הוכרזה לפני ימים ספורים שביתת נשק היסטורית שלא הגיעה לכותרות: נשיא דרום קוריאה החדש, מון ג'יאה־אין, וראש ממשלת יפן, שינזו אבה, הסכימו להניח בצד את חילוקי הדעות העמוקים בין ממשלותיהם וארצותיהם סביב סוגיית "נשות הניחומים", כדי ששתי המדינות יוכלו להתמקד בגיבוש פעולה משותפת לעצירת הסכנה הגוברת מפיונגיאנג. במילים אחרות: מנהיגי דרום קוריאה ויפן החליטו שהעתיד חשוב יותר מהעבר.
"נשות הניחומים" הוא הכינוי שהיפנים המציאו לשפחות המין שחויבו לספק את צורכי חיילי צבא הקיסר היפני בארצות הכיבוש של "אימפריית השמש העולה" בתקופת מלחמת העולם השנייה. בין פשעי המלחמה הרבים שיפן מסרבת עד היום לקבל עליהם אחריות ולהתנצל, פרשת "נשות הניחומים" היא מהכואבות ביותר, בין היתר בשל ממדיה העצומים. היסטוריונים יפנים מוכנים להודות שרק כ־20 אלף נשים חויבו להיות שפחות מין של חיילי יפן. היסטוריונים במדינות הכיבוש לשעבר - ובכללן סין, דרום קוריאה, הפיליפינים, מלזיה ווייטנאם - מעריכים את מספר הקורבנות בכ־400 אלף (בדרום קוריאה לבדה מספר שפחות המין היה כ־200 אלף).
מול סירובה של יפן להכיר בסבלן של הנשים הללו, החלו לפני 25 שנים "נשות ניחומים" לשעבר ונציגי ארגונים שונים לערוך בכל יום רביעי הפגנה מול שגרירות יפן בסיאול. ההפגנה הראשונה התקיימה לרגל ביקור של ראש ממשלת יפן בדרום קוריאה. הנשים וקרוביהן ביקשו להעלות את סיפורן הקשה על סדר היום העולמי, וההפגנות השבועיות הללו נמשכות מאז ונחשבות כיום להפגנה הארוכה ביותר בעולם - אף שמספרן של "נשות הניחומים" פוחת מדי שנה. כיום רק כמה עשרות בודדות מהן עדיין בחיים, והיפנים עומדים בסירובם להתנצל ולשלם פיצויים.
לפני כמה שנים, לרגל "הפגנת יום רביעי" ה־1,000, הוקם מול השגרירות היפנית פסל ברונזה של נערה מקומית, שנועד לשמש תזכורת תמידית לפשע היפני. הרשויות בטוקיו זעמו ודרשו להסיר את הפסל, וממשלת דרום קוריאה סירבה בתחילה. אך לפני שנתיים הגיעו שתי הממשלות להסכם שכלל תשלום מיליארד ין לקרן המעניקה סיוע לקורבנות ולמשפחותיהן וכן את העברת הפסל.
היפנים טענו שההסכם פותר "אחת ולתמיד" את מחלוקת "נשות הניחומים", אך הם טעו בהערכתם. נשיא דרום קוריאה החדש, ג'יאה־אין, ראש מפלגת השמאל הדמוקרטית, עורך דין ולוחם למען זכויות אדם, התחייב לפתוח מחדש את ההסכם עם היפנים בסוגיית "נשות הניחומים" למו"מ, לדרוש מהיפנים התנצלות פומבית ופיצויים והבטיח להקים מוזיאון לאומי להנצחת הקורבנות. בראיון שהעניק ביוני, חודש לאחר בחירתו כנשיא, הצהיר ג'יאה־אין ש"יפן צריכה לקבל אחריות משפטית למעשיה" ולהתנצל רשמית כתנאי לסיום המחלוקת בנושא.
כעת, כאמור, נאלץ ג'יאה־אין להקפיא את הצהרותיו ותוכניותיו. וזה אינו השינוי היחיד שצפון קוריאה כופה עליו: הנשיא החדש נבחר על בסיס הבטחה לחדש את מדיניות הפתיחות כלפי המשטר הקומוניסטי, שהונהגה על ידי ממשל השמאל הקוריאני הקודם בעשור הקודם. מדיניות ה"שמש הזורחת" נועדה לקדם דיאלוג וצעדים בוני אמון עם המשטר בפיונגיאנג, כדי להביא להפחתת המתיחות ולמניעת הסלמה צבאית. בדיעבד, המדיניות הזו לא השיגה את מטרתה. נהפוך הוא: היא העניקה לצפון קוריאה את הזמן הנדרש כדי לקדם את התוכניות הגרעיניות והבליסטיות שלה.
אין זה מקרי שההתגרויות האחרונות (הניסוי לכאורה בפצצת מימן ושיגורי הטילים הבין־יבשתיים) מתבצעות זמן קצר לאחר בחירתו של מועמד השמאל הפייסני לנשיאות. המשטר הצפון־קוריאני יודע שרבים בקרב השמאל בדרום רואים בפיוניאנג דגם לעמידה עצמאית־לאומית איתנה בפני השתלטנות האמריקנית. הדרום־קוריאנים, מצידם, אינם יודעים עד כמה הם יכולים לסמוך על הממשל האמריקני. לכן, העבר נאלץ לפנות את מקומו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו