תמרורי אזהרה ליהדות ארה"ב

בניו יורק נמצא מרכז אנה פראנק, שמנהלו, סטיב גולדשטיין, מוצא לנכון "להשמיע את קולה" של הנערה היהודייה שנספתה בשואה בהקשר לנושאים השנויים ביותר במחלוקת בפוליטיקה האמריקנית. גולדשטיין הפך את אנה פראנק לקול פוליטי, כאילו היא מביעה עמדה בענייני היום. לשיטתו היא קודם כל מאוד עדכנית ופוליטית, רדיקלית מהזן של האפינגטון פוסט. הצילום המרכזי באתר של המרכז הוא דיוקן אנה פראנק בחברת פליטים סורים. יש לפראנק אפילו חשבון טוויטר: האשטאג saveeveryanne. בימים האחרונה משמש האתר של המרכז המרענן הרשמי של הפגנות שמאל נגד הימין הקיצוני. פראנק אפילו מגלה יתר סימפתיה להתנהלותו האחראית של קים ג'ונג און בהשוואה לנשיא טראמפ.

גולדשטיין הנ"ל, למרות המחאות המתגברות נגדו, הוא נציג אותנטי של שכבה בולטת מאוד, שבאישיותה הקולקטיבית משמשים בערבוביה זעם נקמני כלפי טראמפ, התרפסות כלפי השמאל והמוסלמים, ופחד. 

כי אמריקה נכנסת, ולמעשה כבר נמצאת זה כמה שנים, בעידן של אי־סובלנות. באופן מאוד אופייני, יהודי אמריקה המשכילים מבולבלים מאוד ולא מצליחים להתאזן בין ימין לשמאל. מכיוון שדגלים עם צלבי קרס לא עושים טוב לאנה פראנק, כלומר לבוגרי ובוגרות הקולג'ים, הם יוצאים בפרץ ובצווחה נגד מצעדי "הימין הקיצוני" בכל מקום. עדיין לא שמענו איך אנה פראנק "התנהגה" בסמית קולג' או באוניברסיטת ברקלי או בקולומביה - האם ניסתה להסתיר את יהדותה? האם התחפשה לאיימי שומר וצבעה את שיערה לצהוב סגול? איננו יודעים. גולדשטיין לא דיווח. 

מאחר שצלבי קרס ברחובות אמריקה זו זוועה, הולכים לצד השני. הצד השני כולל "חיי שחורים נחשבים" (BLACK LIVES MATTER), ארגון BDS, לינדה סרסור מנהיגת מחתרת הרזיסטאנס נגד טראמפ, שמהצד גם שוללת ציונים ומדינות יהודיות אחרות. בתקופת כהונתו של אובאמה ארגוני השמאל והתקשורת בעצם הציבו בפני יהודי אמריקה את הברירה: אתם בעד נשיא ארה"ב אובאמה, או בעד מדינת ישראל. הבחירה החד־משמעית היתה – אובאמה.

מול ערעור היציבות והדמוקרטיה בארה"ב ימצאו עצמם יהודי אמריקה במצבם של יהודי אירופה, ובייחוד יהודי צרפת ובריטניה. ברוב ארצות האיחוד האירופי, אלו שמצוינות לטובה בליברליות שלהן לעומת הברברים מיערות פולין ומהדנובה, יהודי לא יכול להסתובב היום חופשי. כלומר, הוא חייב להסיר כל סממן חיצוני שעלול לזהותו כיהודי. יהודי אמריקה לא הקימו רעש כשהתברר שבשנים האחרונות החמצן אוזל בצרפת והיהודים בורחים משם. הנשיא שלהם הכחיש פעם אחר פעם שהיה צל של אנטישמיות בטבח בסופר כשר בפריז לפני כשנתיים, ודובריו התעקשו שהקורבנות היהודים היו מקריים.

באנגליה פורסם בסוף השבוע סקר, שלפיו כ־40 אחוז מהיהודים מרגישים בלתי רצויים, ואחד מכל שלושה יהודים שוקל לעזוב את בריטניה. כבר לפני כעשר שנים התרוקנה העיר מלמה שבדרום שבדיה מכמה אלפי היהודים שחיו בה, בגלל לחץ אסלאמי־שמאלני שזכה לגיבוי מראש העיר. 

אז באמריקה התשלובת הליברלית־שמאלית תביא את העונש על היהודים לא בסגנון האירופי, אלא האמריקני. התשלובת הזאת נוטה לטוטליטריות והיא מחוברת לקהילת השחורים ולמוסלמים. כבר עכשיו, תחת הלחץ, היהודים מתחילים להתחלק לשלוש קבוצות: היהודים ה"טובים", היהודים ה"רעים", ואלה שמסתירים את זהותם או עולים לישראל - יהודים או ליברלים מ"מוצא יהודי". היהודים הטובים נדרשים לתקוף את ישראל ואת הגזענות הציונית, אחרת יוחרמו ויותקפו כפי שנאלצו לעשות אנשי רוח יהודים בבריה"מ. היהודים הרעים מתעקשים לתמוך בישראל בטוב וברע. יש להם כבוד עצמי וכבוד לאומי. זאת הקבוצה המעניינת. האם זו קבוצה שתלך ותגדל, כמו שקרה בצרפת ובבריטניה, וחבריה ילכו ימינה; או שהבלבול הטראמפי ידלדל את שורותיה. דבר אחד ודאי: הם לא יצליחו להחזיר את המפלגה הדמוקרטית לזרם המרכזי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו