עבדת היתה אחת מן הערים הנבטיות אשר הוקמו בנגב במהלך התקופה ההלניסטית, דהיינו במאות השלישית-שנייה לפני הספירה, ושרדו את כל העת העתיקה, לפחות עד הכיבוש המוסלמי (המאה השביעית לספירה). העיר נקשרה לאחד הענפים המפוארים ביותר בתעשייה ובסחר של אזורנו בעת העתיקה - הפקת בשמים והפצתם מהמזרח אל עבר נמלי הים התיכון ומשם למרכזי יוון ורומא. היא היתה אחת מן הערים החשובות של הנבטים, היחידה שנשאה את שמו של האל הנבטי עובודה. הנבטים, שבטים ערביים שמקורם בערב הסעודית ושהתפרסמו ועודם מתפרסמים הודות לבירתם פטרה, השתלטו על סחר הבשמים שהביא לשגשוגן ולהקמתן של ערים רבות לאורך דרכי הבשמים. העיר עבדת, שנהנית ממיקום טופוגרפי רם, היתה מורכבת מעיר עליונה ועיר תחתונה. הממצאים הארכיאולוגיים שנחשפו באתר מצביעים על מגוון התרבויות ממזרח וממערב שנפגשו בעיר. עד לתקופה הביזנטית, המהווה את שלב חייה האחרון של העיר, לא היתה עבדת מבוצרת. לנוכח ההשחתה שהתרחשה אמש במקום, יש לעובדה הזאת משמעות עליונה. לאורך כל העת העתיקה היתה העיר המדברית, עיר פרזות הפתוחה לכל, עיר שבאמצעות עיסוקיה נהנתה משגשוג ואף איפשרה לזרים ליהנות ממנו. מצער שדווקא העיר הזאת, הפתוחה והמקבלת, נפלה קורבן למעשה נפשע של ונדליזם - ואין זה משנה מי ביצע אותו. האקט הוונדלי הזה הוא פשע נגד כל מה שמעמידים לרשותנו חוכמת וניסיון העבר בביטוייהם החיוביים: לא מלחמות, לא חורבן, לא אלימות, אלא חברה שבונה את עצמה בדרכי שלום ומקרינה זאת גם לסביבתה. דווקא היא, עבדת, נפלה קורבן לפשע. אלפי שנות עמידה איתנה כנגד איתני הטבע, מלחמות ואסונות אחרים לא עמדו לה כנגד אלימות נפשעת של לילה אחד במאה ה-21. הכותב הוא פרופסור לארכיאולוגיה קלאסית באונ' תל אביב
