אירופה מול הפלישה מאפריקה

 

שני אירועים נפרדים האירו בימים האחרונים את פניו האמיתיים של ״משבר הפליטים״ שעימו נאלצת אירופה להתמודד. הראשון התרחש במובלעת הספרדית סאוטה שבצפון אפריקה. קרוב ל־200 מהגרים לא חוקיים מאפריקה המערבית הצליחו לחצות את גדר הגבול האימתנית שספרד בנתה על הגבול עם מרוקו וצולמו צוהלים וחוגגים לאחר חציית הגדר, בטרם הועברו על ידי הרשויות ל״מרכז קליטה״ שבו יוכלו להגיש בקשת מקלט כ״פליטים פוליטיים״.

האירוע השני התרחש לא הרחק משם, על גדתו הצפונית של הים התיכון, בחופי הנופש של העיר הספרדית טריפה. בעיצומו של היום, לעיני תיירים משתאים, הגיחה מהים ספינת עץ רעועה עמוסה בעשרות מהגרים לא חוקיים מאפריקה ו״פרקה״ את ״מטענה״ האנושי. המהגרים הלא חוקיים נפוצו מייד לכל עבר. צילומי האירוע מוכיחים מעבר לכל ספק שאין מדובר בפליטים אומללים ממלחמת האזרחים הנוראה בסוריה, שהגיעו בדרך לא דרך למרוקו וחיפשו דרך נואשת להגיע לאירופה בשארית כוחותיהם - אלא במהגרים לא חוקיים ממדינות מערב אפריקה.

אי אפשר עוד להתכחש לאופיו האמיתי של המשבר: אירופה ניצבת בפני פלישה מאסיבית של מהגרים לא חוקיים. היא אינה יכולה להרשות לעצמה להתעלם מחומרת המצב ומאחריותה המלאה להיווצרות המשבר הנוכחי: מדיניות סובלנית יתר על המידה של האיחוד האירופי כלפי מהגרים לא חוקיים, שפתחה בפניהם אפשרויות להישאר על אדמת אירופה לאחר שהצליחו להגיע אליה, מעודדת את תופעת הצונאמי האנושי הזו. מיליון אנשים כבר ממתינים סמוך לחופי צפון אפריקה לאוניות וספינות שיעבירו אותם לשטחים הימיים שהוכרו על ידי האיחוד האירופי כ״שטחי הצלה״ - כלומר, אזורים שבהם כלי שיט של מדינות האיחוד האירופי מחויבים להציל פליטים לא חוקיים מפני אפשרות של טביעה בים ולהעבירם לנמלים אירופיים, על פי רוב באיטליה. ״סוחרי האדם״, האחראים לנתיבי ההברחה האנושית מאפריקה וממלאים את כיסיהם בכסף, מצאו לאחרונה שיטה יעילה להתייעלות עסקית - יש לומר, בעזרתם של ״ארגוני זכויות אדם״, שמסייעים להם להעביר מהגרים לא חוקיים ל״שטחי ההצלה״ - ובאמצע הדרך הם ״פורקים״ את המטען. מי ששורד שורד, מי שטובע טובע. מתחילת השנה האזרחית מצאו את מותם יותר מ־2,000 מהגרים לא חוקיים במימי הים התיכון. 

כל זמן שמיליוני אפריקנים יחלמו על הגעה לאירופה בידיעה ששם לא יאונה להם כל רע, גם סכנת המוות הממשית במימי הים התיכון לא תצליח לייבש את נהרות ההגירה הלא חוקית. אי לכך, האיחוד האירופי צריך לשנות באופן קיצוני את מדיניותו ולהכריז באופן ברור על סגירת שעריו. איטליה, ספרד ויוון, שלוש המדינות הדרומיות שכורעות תחת נטל ההגירה הזו, דורשות זה זמן מה שינוי מדיניות ומפנות אצבע מאשימה כלפי בריסל. המהגרים הלא חוקיים צריכים לדעת שבאירופה לא ימתינו להם מרכזי קליטה שעל בסיס סיפורים שקריים יעניקו להם אשרות למקלט פוליטי או מסמכי שהייה זמניים שיהפכו מאוחר יותר לקבועים, אלא מנגנון משטרתי יעיל שיגרש אותם בחזרה, מיידית, לארצות מוצאם. 

״גירוש״ היא ללא ספק מילה נוראה, אך בהתחשב בתנאי החיים המצפים לרוב המהגרים הלא חוקיים באירופה, מדובר בעשיית חסד. שכן הרחק מתודעת הציבור הרחב התפתחה באירופה בשנים האחרונות תופעה נפוצה ונפיצה ביותר של עבדות מחודשת. רבים מהמהגרים הלא חוקיים נקלטים במסגרות מאורגנות היטב של ניצולם בתנאים לא אנושיים בזנות, בעבודות כפייה, בפשע. 

את בעיותיה של אפריקה אפשר לפתור רק באפריקה. יש אמצעים ברורים להתמודד עם הבעיות הללו, אך חסר רצון פוליטי לעשות זאת, בעיקר באירופה. ההלקאה העצמית על חטאי קולוניאליזם שתם לפני עשרות שנים מונעת היום מאירופה לעזור לאפריקה לעזור לעצמה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו