סיום חקירתו של אביגדור ליברמן והעברת התיק לפרקליטות, עם מה שנחזה כרגע כהמלצה להעמידו לדין בעבירות חמורות, בהן שוחד, מצטיירים כסיום הולם לתקופה שלא תיזכר לטוב, עם שלל פרשיות מהשנים האחרונות. העובדה שלפחות ממה שגלוי לעין אין כרגע שום חקירת שחיתות מסעירה לגבי דרגים בכירים כאלה יכולה להטעות, שמא עידן ציבורי חדש אולי מפציע במקומותינו. ולא היא. זו ההזדמנות גם לומר ליחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה), שנבלעה בתוך יחידת הענק הארצית 433 וקולה לא נשמע, מילה טובה. הם ראויים לה. כמי שמכיר חלק מ"החיילים האלמונים" ביחידה ואת מוד הפעולה שלה כמי שעומדת גם היום בחזית המאבק בשחיתות הציבורית, אני רוצה להעיד שאפשר לסמוך, למזלנו, על עצמאות ונחישות הפעולה של הצוותים החוקרים. זאת גם אם לעיתים, הרחק מהם, נשבה רוח לא מעודדת שיכלה לגרור אותם למחוזות שאני יודע שביחידה לא היו רוצים להיות בהם. וגם אנחנו לא. אבל תפקידם לא תם. בכלל לא. העובדה שבכירים, שרים ורוזנים, וגם ראש ממשלה לשעבר אחד, עושים דרכם לבית המשפט לפלילים, וחלקם כבר בדרך לכותלי הכלא, עדיין לא מבטיחה שזו זריקת עידוד מספקת למנגנונים שאמורים לשמור על החזית מלמעלה למטה. ריבוי המקרים של בכירים שחטאו מעיד על הריקבון בכל הדרגים, ולא רק על הצלחת המשטרה. הם בכל זאת הגיעו לאן שהגיעו בלי ששום סינון ופיקוח יעצור בעדם. היה משעשע ועצוב כאחת לגלות, לאחרונה, כי דווקא מי שנתפס בתקשורת כמי שהסתגל בשנותיו הארוכות בתפקיד נציב שירות המדינה (שהוא ראשון לאחריות מימוש מינהל תקין) ל"שטחים האפורים" שסגרו עליו, שמואל הולנדר, נואש ממערכת הלחצים והאיומים המופעלים עליו מבכירי השלטון, והוא מבקש להשתחרר מתפקידו כמי שעומד בראשות הוועדה העליונה למינויים בכירים. אם הבקשה באה ממי שנטען עליו שנזהר בצוננים כברותחים, סימן שהדברים גרועים באמת. בהבדל מחוקרי יאח"ה, דומה כי בכך הוא מעדיף להימלט מהאחריות. שני דברים יכולים לקרות למי שעומד בצמתים החשובים האלה, צמתים שמחייבים עמידה על עקרונות של אמת ויושר כדי לפעול בהם כראוי. או שהמציאות העכורה הנגלית לעיניהם מחדדת להם ביתר שאת את הקווים האדומים שעליהם צריך להיאבק באומץ רב, ולעיתים גם במחיר אישי (כן, אדוני הנציב. צריך להישאר ולהיאבק ולא לחמוק!), או שמתפתחת קהות חושים כשנדמה שהכל ממילא נגוע מסביב עד שרק מקרי קיצון של אין ברירה מביאים לכלל פעולה. לצערנו, רבים מגורמי הפיקוח בישראל לא פועלים לפי השיר "והעיקר לא לפחד כלל", אלא חוששים כי בפעולה נכונה וראויה למען שלטון תקין הם עוד ינסרו במו ידיהם את הענף שעליו הם יושבים או שעליו ירצו לשבת בעתיד. האמינו לי, הייתי שם!
