אני חושבת על האמא שגוננה על ילדיה בכנפי דלת אחת בלבד, שומעת מהקומה העליונה את המתרחש, המרצח בדרך אל גוזליה והיא יכולה רק להישען על הדלת ולהתפלל.
חושבת על הסבתא, שראתה את בעלה וילדיה נטבחים ורצה אל הקומה למעלה, לגונן על נכדיה. על חמישה ילדים קטנים, מוחבאים בחדר בעליית הבית, מחבל מחפש אחריהם כחיה רעה המחפשת טרף. אני חושבת עלינו, שכבר ראינו שוב ושוב ושוב דם יהודי שפוך, ושוב ושוב ושוב לא עוצרים את הדמעות.
ערב שבת, זמן מנוחה ומשפחה. גם חמשת בני משפחת פוגל נרצחו בביתם בערב שבת קודש באיתמר. וארבעת בני משפחת גביש, שנרצחו בביתם באלון מורה בחג הפסח. ואייל יברבוים ובתו התינוקת, שנרצחו בביתם בנגוהות בערב ראש השנה. בכולם חדרו תאבי הדם לתוך הבתים שקודשו בגביע יין ואהבה, והיו מלאים שמחת חיים פשוטה של כלים על השיש ושיחה שקטה, והפכו מִטְבָּח לְטֶבַח.
בני משפחת סלומון בנווה צוף הזמינו את השכנים והחברים להרמת כוסית לקראת הצטרפות צאצא חדש למשפחה, חיים חדשים שבקעו לעולם. בדרך אליהם, אי שם בלב הלילה, דרוך וחרישי, היה מי שלקיחת חיים היא משאת הנפש שלו. השולחן בפינת האוכל היה ערוך כל טוב. פיצוחים ופירות, שתייה קלה ושתייה חריפה ועוגות. הם חיכו לאורחים! אלא שהאורחים הראשונים שהגיעו היו חובשי מד"א, שכנים שמכירים היטב את המשפחה, שנחשפו למראות מחרידים.
באחת התמונות שפרסם דובר צה"ל מתוך הבית רואים מטבח ישראלי: מקרר שעליו מגנטים מאירועים משפחתיים, פלטת שבת, כוסות תלויות לייבוש. מטבח טיפוסי. רק שבתמונה הזאת יש כתם אדום גדול. הרצפה רחוצה בנפשות אדם, דם זכים ותמימים, שנשפך, כפשוטו המחרידה, בידי שד־אדם. וכפכף תועה, כפכף הפוך, שמזכיר לנו כמה ביתית ורגילה היא ה"זירה". לא שדה קרב. בית, כלים על השיש, כפכף הפוך. נקום נקמת דם עבדיך השפוך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו