מתי האקדמיה ללשון העברית תמצא לעצמה שם בעברית? • על מה מתלוננים העזתים? • איך באו"ם נשברים שיאי האבסורד? • והאם יש אמריקנים שחושבים שפרות עם פרקינסון מייצרות קוטג'?
בתחילת השבוע התעוררו רבים מאיתנו בתחושת חג: מהדורות החדשות בישרו על כללי כתיב חדשים שעליהם החליטו חכמי האקדמיה ללשון העברית. אמנם השמחה היתה יכולה להיות הרבה יותר גדולה אילו הצליחו חכמי האקדמיה למצוא באותה הזדמנות גם מילה עברית למילה "אקדמיה", אבל אדם צריך להיות מסוגל להסתפק במה שיש.
ובכן, ביום חג זה לחובבי שפתנו ושפתם של אבות אבותינו, נזכרתי ביענקל'ה (שם בדוי), שלמד איתי ארבע שנים בתיכון, ותמיד ישב ספסל אחד לפניי. שלא כמו פראי האדם שהיינו רובנו, יענקל'ה היה תלמיד מנומס מאוד שדיבר במתינות ובעברית שהיא גאווה לכל חבר האקדמיה ללשון. כשסיימנו את שנות התיכון התגייסנו לצה"ל. גם יענקל'ה. אבל זמן קצר לאחר גיוסו הוא היה חלק מתקרית מסוימת, שדי מהר נפוצה בין כל חבריו לשעבר לכיתה.
על פי הסיפור - היו עדים שנכחו באירוע ונשבעו שכך היה - כשבוע וחצי לאחר תחילת הטירונות יענקל'ה עמד למסדר הבוקר, בלי כובע.
המ"כ קלט אותו מייד ושאג: "חייל צ'וקו, מה זה צריך להיות?"
יענקל'ה הביט במ"כ בחביבות וענה במתינות ובטון נמוך: "מפקדי, אמש, בטרם עליתי על יצועי, הנחתי את כומתתי על קרן מיטתי, ועם שחר, כאשר השכמתי - לא מצאתיה. אין זאת אלא שעלי לקבוע בצער כי נראה שמאן דהוא נטלה שלא כדין".
המ"כ הזועף צרח: "חניך תורן! אתה יכול לתרגם לי לעברית את מה שהוא אמר?"
קצר בתקשורת
גם השבוע המשיכו מהדורות החדשות לתת במה לתושבי עזה המסכנים, שהתלוננו על משבר החשמל ברצועה. גם השבוע נשאל במקום מגישי התוכניות את השאלה שנשכחה: עזתים יקרים, גירשתם אותנו, רציתם עצמאות, אז על מה אתם מתלוננים?
בכל מקרה, המציאות הזאת, שבה אלה ששמחו להיפטר מאיתנו לא יכולים בלעדינו, מזכירה את הסיפור הבא מתוך כרך ב' בכתבי רבי אלתר דרויאנוב: "אלמנה צעירה נשתטחה על קבר בעלה, שמת קודם זמנו. עד ששכבה על הקבר ושפכה את ליבה הכאוב לפני המת, נכנס לה רמש אל תחת חולצתה והתחיל מדגדג אותה. הרימה ראשה מעל הקבר ונאנחה: "מנדל, מנדל, כבר שנתיים אנחנו לא יחד, אני פה ואתה בגן עדן, ועדיין אתה ממשיך עם מעשי השובבות שלך".
מסכת מכות
אם כבר בקשיי הפלשתינים עסקינן, התברר השבוע, כך טוענת נציגה פלשתינית באו"ם - בעוד אחד מאותם דיונים אנטי־ישראליים - שמדינתנו היקרה אחראית לעוד משברים ברשות הפלשתינית. נתונים שהוצגו לימדו על האלימות ההולכת וגוברת שהגברים הפלשתינים מפנים כלפי נשותיהם, ואותה מדבררת פלשתינית הסבירה כי מי שאחראי לכך זו ישראל כמובן.
מכיוון שידוע וברור שהפלשתינים מעולם לא בדו עלילות, מעולם לא עיוותו נתונים ושהם מתרחקים מבובע מייסעס כמו חלקים בשמאל מהמציאות, לא נותר לנו אלא לחשוף כאן את האמת - שלוש העוולות המרכזיות שישראל אחראית להן לפניכם:
1. בכל פעם שאין ופלים לימון להגיש לגבר העזתי עם הקפה - ישראל אשמה.
2. כשלסטודנטית באוניברסיטת ביר זית נשבר השפיץ של העיפרון באמצע כתיבת סיכום דברי המרצה - ישראל אשמה.
3. כשהשכן ברפיח לא מחזיר לילדים את הכדור שהם בעטו בפעם ה־67 לחצר שלו - ישראל אשמה.
מקווה שרשימה חלקית זאת תסייע לוועדה לזכויות אדם באו"ם לעשות את מלאכתה בהמשך הדרך. בהצלחה.
פרה קדושה
הנה לכם נתון מתוך סקר שפורסם ב"וושינגטון פוסט": 7 אחוזים מהאמריקנים מאמינים ששוקו הוא חלב שמגיע מפרה חומה. יש עוד נתונים שמהווים מכה קשה לאיי.קיו, אבל לא נרצה להביך את האמריקנים יותר מדי.
לכן כעת נפנה לאגדה יהודית ישנה:
באחת העיירות בצפון פולין היתה רפת אחת, בבעלות יהודי, ובה פרה אחת. זה נתון חשוב, כי יש בין שומרי הכשרות מי שמקפידים להשתמש בחלב שיהודי נכח בכל שלבי הכנתו ("חלב ישראל").
יום אחד הפרה הפסיקה לתת חלב. הלכו נציגי הקהילה לגוי שהיה מומחה לטיפול בפרות ושאלו לעצתו. המומחה הציע להביא לרפת גם פר, ולאחר שהפר והפרה יעשו מה שיעשו והפרה תיכנס להיריון, עטיניה יחזרו להיות מלאים בחלב. שמחו היהודים על העצה וכבר למחרת הביאו לרפת פר שנראה חזק וחתיך.
חיכו כולם שהפר והפרה יעשו מה שמצופה מהם, אבל דבר לא קרה. הפעם הלכו היהודים לרב העיר לשאול בעצתו. ביקש מהם הרב שיתארו בפניו בדיוק מה קורה בין הפר והפרה. סיפר אחד היהודים: "נראה שהפר דווקא מעוניין, אבל בכל פעם שהוא מנסה להתקרב אל הפרה - היא מתחמקת ממנו".
שתק הרב וחשב כמה דקות, גירד במצחו, ואז שאל: "יש כאן מישהו שזוכר היכן נקנתה הפרה?"
ענה אחד היהודים: "אני זוכר, כי אני קניתי אותה".
שאל הרב: "סלח לי, אבל האם במקרה הפרה מביאליסטוק?"
אמר היהודי: "רבי, אתה גאון. איך ידעת שהפרה מביאליסטוק?"
השמיע הרב אנחה ואמר: "גם אשתי מביאליסטוק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו