כלכלה בורחת מבשורה

החברה בישראל לוקה בשורה של שערוריות, עוולות, חוסר איזון וחוסר צדק. לחלקן כבר התרגלנו כשגרת חיים והן שקעו בתודעה הלאומית שלנו כמעין הסכמה אילמת.

אחת מהדוגמאות הבולטות לעוולות אלה היא חוסר הצדק המשווע שבחלוקת הנטל הכלכלי-חברתי, במיוחד כיום, לנוכח המיתון שאליו גולש המשק בישראל. כוונתי להתנהלות המונופולים המוחלטים שבבעלות המדינה.

כולנו מעוניינים בחיזוק הכלכלה הלאומית. הסיבה לכך מובנת: כלכלה צומחת פירושה יצירת מקומות עבודה, צמצום היקף האבטלה, הגברת הצריכה לנפש והעלאת איכות החיים. מצד שני, נסיגה בכלכלה מביאה לתוצאות הפוכות: אבטלה ממארת וירידה ברמת החיים.

בפתח שנה זו אנו ניצבים בפני אחת מהתקופות הקשות לכלכלת ישראל. בניסיונות לבלימת ההשפעות הקשות שתהיינה לתקופת המיתון ב-2009, בולטת במלוא עוצמתה עוולה אשר הפכה לחלק בלתי נפרד מניהול הכלכלה הלאומית. המגזר העסקי הפרטי יצטרך להתמודד התמודדות קשה על מנת לצלוח את השנה בשלום. מספר עסקים לא ישרדו וחלק מבעליהם של עסקים אלה אף יאבדו חלק גדול מההון שצברו במהלך חייהם. ואולם, מנגד, המונופולים המוחלטים שבבעלות המדינה ממשיכים לחגוג כאילו מאומה לא קרה.

המדינה מציעה למגזר העסקי ולציבור הרחב שירותים חיוניים המסופקים להם באמצעות חברות ממשלתיות או רשויות שהן בבעלות המדינה. בכלל אלה חברת החשמל, נמלי הים, נמל התעופה, מכון התקנים והרשויות המקומיות. שירותים חיוניים אלה ניתנים לציבור על בסיס מונופולי. שום גוף אחר אינו מספק חשמל מלבד חברת החשמל, ושירותי הנמלים ניתנים רק באמצעות חברה או רשות שבבעלות המדינה.

עם זאת, למרות המצב הכלכלי הקשה שנוצר, למונופולים אלה אין עדיין שום תמריץ להתייעל ולחסוך בהוצאות, וזאת על שום שבפועל המדינה אינה שולטת בניהולם. מי ששולט בליבת הניהול האמיתית שלהם הם ועדי העובדים. הם שמכתיבים את העלויות והם גם אלה שמונעים את התחרות ואת ההתייעלות.

בשדה הקרב הכלכלי של שנת 2009 זוהי ללא ספק אחת מהעוולות הבולטות ביותר. המגזר העסקי, בנוסף על ההתמודדות עם מצוקת האשראי והצטמצמות השווקים בעולם, נאלץ לשאת על גבו גם את מחיר הבזבזנות של אותם המונופולים שבבעלות המדינה, ובנוסף לכל זאת לשאת על גבו ואף לממן רמות שכר מופלגות הניתנות לעובדי אותם מונופולים. כך, למשל, עלות השכר של 295 עובדים בנמל אשדוד ושל 246 עובדים בנמל חיפה היא לא פחות מ-47 אלף שקלים! עלות השכר של הנתבים בנמל חיפה היא 60 אלף שקלים, ושל 361 עובדים בחברת החשמל - 56 אלף שקלים!

מדובר בעלויות שכר שערורייתיות בפער ניכר אף מהשכר שלו זוכה מנכ"ל במשרד ממשלתי. רמות שכר אלה אינן נובעות מחשיבות המשרה או מתקופת ההכשרה הנדרשת, אלא ממקור הרבה יותר משכנע - מהכוח להשבית את המשק.

חברת החשמל, נמלי ישראל ורשות שדות התעופה הם נכסי המדינה. על העובדים בהם לשרת את הציבור הרחב ממש כפי שעושים המשרתים במערכת הביטחון, אולם נוצר מצב הפוך. עובדי המונופולים הציבוריים בשירותים החיוניים הפקיעו רכוש זה מידי המדינה לתועלתם האישית. מצב זה נוצר כתוצאה מרפיסות מתמשכת של רשויות המדינה בגיבוי בלתי לגיטימי של שימוש כוחני בזכות השביתה.

המדינה יכולה לעשות וגם עשתה שורה של פעולות על מנת לחלץ את המשק מן המשבר, כמו רשת הביטחון לחיסכון פנסיוני, ערבויות להגדלת ההון של הבנקים, קרנות מנוף לייצוב שערי האג"ח, קרן הלוואות לעסקים קטנים ובינוניים, קרן לעידוד היצוא, סיוע לבנייה, סיוע להיי-טק ועוד. יחד עם זאת, לא ייתכן שהממשלה מצד אחד תסייע למגזר העסקי ומצד שני, באמצעות המונופולים שבבעלותה, תטיל עליו עלויות מיותרות המכשילות את השגת המטרה העיקרית.

קשה יהיה להתמודד עם האתגרים הכלכליים שמולם ניצבת המדינה בפתחה של 2009, אם לא ייווצרו הנורמות המשפטיות המחייבות את המונופולים שבבעלות המדינה להירתם אף הם למאמץ הלאומי הכולל. כמה עוולות חברתיות תוכל ישראל לספוג מבלי שהחוסן הלאומי ייפגע? לשאלה זו כדאי יהיה להידרש בהקדם. לפי שעה ברור שאחד האתגרים החשובים בתחום הכלכלי, שעל הממשלה הבאה יהיה להתמודד עימם, קשור בסוגיית העלויות שמכתיבים המונופולים המוחלטים למגזר העסקי ולציבור הצרכנים הרחב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו