פרופ' אסא כשר הוא איש אקדמיה רציני ועתיר זכויות. אולם הקוד האתי החדש שניסח הוא בעייתי מאוד ויש לגנוז אותו מכמה סיבות. ראשית, אוניברסיטאות ומכללות הן גופים השייכים באופן רשמי לחברה האזרחית. הן אינן גופים של המדינה. ישראל חייבת השכלה גבוהה לצורכי פיתוח הון אנושי ופיתוח כלכלי, ולכן היא מתקצבת חלקית את רוב המוסדות הללו. עובדה זו אינה מעניקה לשר החינוך סמכות להתערב בחינוך ברמת ההתנהלות בכיתת הלימוד. ברור לכל אדם שהמניע של השר בנט הוא ניסיון למשטר את הנאמר בכיתות. פרופ' כשר לא היה צריך לשתף פעולה עם היוזמה של בנט ובטח לא בעת הזאת. היה נכון להותיר את העניין לאוניברסיטאות ולמכללות. לחלקן כבר יש קודים שכאלו וזוהי סמכותן הבלעדית.
ההגדרה של "פעילות פוליטית" במסמך היא בעייתית. לפי המסמך, מאמר זה וגילויי דעת נוספים שלי בנושאים אקטואליים, תוך ציון היותי חבר סגל בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה בירושלים, נחשבים פעילות פוליטית. למעשה, לפי המסמך, כל פעילות שיש בה תמיכה בנושא במחלוקת או הסתייגות היא פעילות פוליטית. בתוך כך המסמך הזה הפך את התרומה לשיח הציבורי של אקדמאים רבים לפעילות פוליטית לא רצויה, שמזמינה סטודנטים שדעותיהם שונות להתחיל לפנות למנגנוני אכיפה ולהתלונן על עצם גילוי הדעת של המרצה. גם אם התלונות הללו לא יובילו לשום מקום, תהיה להן השפעה מצננת על נכונותם של מרצים להיות מעורבים בשיח הציבורי בישראל. אין שום סיבה שאקדמאים ייאלצו להסתיר את השיוך האקדמי שלהם והרקע המקצועי שלהם על מנת להימנע מ"פעילות פוליטית".
המסמך גם כולל התייחסות לנושאים שחורגים לחלוטין מכתב המינוי שקיבל פרופ' כשר. לדוגמה, המסמך מנסה להתוות גבולות לתחומי מחקר ואפילו למתודולוגיות המקובלות בתחום. הנחיה זו לוקה בחוסר הבנה של המגמות הרב־תחומיות באקדמיה. חוקרים כמוני שכותבים ואף מתגאים בפרסומים אקדמיים "מחוץ לדיסציפלינה" לכאורה עוברים על כללי האתיקה בנושא מחקר המופיעים בקוד האתי. עם כל הכבוד, החופש האקדמי מאפשר לי לחקור מה שאני רוצה, באיזה תחום שאני רוצה ולפרסם איפה שנראה לי נכון - כל עוד הדברים במסגרת החוק. שום קוד אתי לא ינחה אותי ואת עמיתיי בכך, רק שיקולים מקצועיים.
המסמך אף כולל אזהרות חוזרות ונשנות ("חבר הסגל ייזהר"), שמא בדבריהם או בהתנהלותם של מרצים תהיה אפילו "מראית עין" של פעילות פוליטית, כולל שימוש בחומרים, מבנה הסילבוס, והמשקל היחסי שניתן לחומרים שבו. כל ההנחיות הללו ייוותרו כאות מתה במקרה הטוב, ובמקרה הרע הן יפתחו פתח לעתירות בלתי נגמרות ויעודדו סטודנטים למצוא "פעילות פוליטית" אסורה במקום שבו היא כלל לא קיימת.
הכותב הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה ירושלים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו