על השנאה

הפארסה החדשותית של השבוע שעבר, כשהתחוור בחקירת המשטרה כי רועה הצאן הערבי שפורסם כי נרצח בידי מתנחלים בכלל נהרג כששיחק בנפל של פגז, לא הפתיעה איש מהחבר'ה כאן, בהתנחלויות. אף על פי שאנו מצויים לקראת יום כיפור, גם אי ההתנצלות מצד הכתבים ועורכי כלי התקשורת בישראל לא הפתיעה אף אחד, כמו גם שתיקת הפוליטיקאים, שמיהרו להטיח האשמות קשות בציבור תושבי יהודה ושומרון בישיבת הממשלה בוקר קודם לכן.

הפארסה מטרידה משום שאי אפשר להתעלם מהתחושה כי עלילת דם הזויה כזאת לא היתה יכולה לבוא לעולם ללא ההסתה הקשה שהציפה לאחרונה את כלי התקשורת הישראליים דווקא; הסתה בלתי נתפסת בעוצמתה ובהיקפה על מי שפתאום נתפסים כאויב האמיתי של המדינה: 300 אלף אזרחי המדינה תושבי יהודה ושומרון.

עלילת הדם באה על רקע ההסתה שפרצה לאחר הנחת המטען שהוצמד לשער החצר של פרופ' זאב שטרנהל. הנחת המטען היא מעשה חמור ונפשע, אך איך ייתכן שהמשטרה נתלית בכרוז עילג, מנוסח בטרמינולוגיה שמאלנית הרחוקה ממונחי השפה בקרב הציבור האידיאולוגי הלאומי, שהופץ מיידית בכל כלי התקשורת ושויך, כמובן, למתנחלים? לכולם. כן, כולנו אשמים.

השנאה למתנחלים לא חדשה. לאורך עשרות שנים הסיתו גורמים פוליטיים ו"אישי רוח" בשמאל נגד ציבור המתנחלים, אך בשנים האחרונות גדלה התופעה למימדים של סטייה פתולוגית. היעדר אכיפה משפטית על דברי הסתה, שכללו קריאות עידוד מפורשות לרצח מתנחלים, כמו גם רוח גבית מצד עיתונאים ופוליטיקאים פופוליסטיים, הפכו את ההשתלחות נגד ציבור המתיישבים לתופעה נרחבת בחברה הישראלית, כמעט לגיטימית.

פעם האמנתי בתמימותי שאכן מדובר בוויכוח פוליטי - עימות לגיטימי בין ימין לשמאל. אך לאחר 15 שנים שבהן התווה השמאל את סדר היום הציבורי בישראל, ולאחר שהתבררו לעין כל התוצאות הקשות של האשליות שאותן ניסה למכור לציבור בישראל - שלום, הפרדה, התנתקות - יצא בתקופה האחרונה המרצע מן השק, ומהוויכוח הפוליטי נשארה רק השנאה.

גם הפוליטיקאים מטפסים על העגלה המניבה ציטוטים נרחבים בתקשורת. ראש הממשלה אהוד אולמרט, למשל, למד להקפיד לפתוח כל ישיבת ממשלה בתקופה האחרונה בהסתה נגד המתנחלים, וכך גם ארגוני שמאל קיצוניים רבים, שדומה כי אלמלא הגוון האנטישמי שבו הם מתארים את המתנחלים, קשה היה להבין מאיזו מדינה הם באים. לעיתים דבריהם מלאים בדברי שקר ובלע על "אלימות מתנחלים", לעיתים בניסיונות ליצור לציבור גדול תדמית של רודפי בצע - אך המכנה המשותף הוא השנאה כחזות הכל, כאידיאולוגיה המתקיימת עצמאית ומזינה את עצמה.

דומה כי השמאל הישראלי כבר איננו מנסה להתמודד עם טענות פוליטיות - הוא פשוט מנסה להוציא את המתנחלים אל מחוץ לגדר.

כשמתנחלים עוברים על החוק יש לטפל בהם, כמו שיש לטפל בשמאלנים שעוברים על החוק, אך הניסיונות לטפול האשמות שווא והיכולת להפיץ שנאה תהומית מעוררים סלידה. לקראת יום הכיפורים מוטב לערוך חשבון נפש בנוגע ליחס לציבור המתנח

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו