במבט ראשון נראה שנוצרה חזית אחידה של רבני הציונות הדתית נגד הצבא. מקיצוני הרבנים החרד"לים ועד המתונים, מקרב ציבור ששנים התייחס לשירות הצבאי בחרדת קודש. מבט קרוב יגלה שהאמת מורכבת הרבה יותר וכמעט הפוכה.
המציאות מורכבת משלוש זוויות: הראשונה היא המאבק הנואש שמנהלים רבני הזרם החרד"לי (חרדי־לאומי) בתופעה המתרחבת של גיוס דתיות. השנייה היא הרחבת המסגרות כגון קרקל, שבהן נוטלות נשים חלק משמעותי. והשלישית היא המגמה של הצבא להכניס נשים ליחידות לוחמות ליבתיות שיוצרת עירוב מינים.
ביחס לראשונה, רבנים חשובים אמרו בשבוע האחרון באופן תקדימי: אין בעיה הלכתית או אחרת שנשים ישרתו בצבא. הסגנון הגס והשוביניזם הנמוך של לוינשטיין דחפו את הצד המתון של הציונות הדתית להתייצב במפורש מאחורי הבנות הדתיות ולומר - בנותינו הן. לא מורדות ולא סוטות מהדרך. ובעצם לומר ללוינשטיין וחבריו - עד כאן. זו התפתחות חשובה ביחס לנשים, ויותר מכך כשלב בהשתחררות הרבנים המתונים.
בסוגיה השנייה לא נאמר הרבה ואיחוד שורות לכאורה היה סביב הסוגיה השלישית. אבל גם, רק לכאורה. אף שחצי שנה מתנהל קמפיין געוולד המצייר את הצבא כעוין ומסוכן לחיילים דתיים, ואף שצ'יזבטים ואגדות על גזיזת זקנים ועל כפייה חילונית מתפרסמים בכל שבוע, יצאה קבוצת רבנים מתונים במכתב מתון שבסך הכל קורא לצבא לשרטט גבול בשאלת הערבוב בין המינים, ולא ממקום מדיר נשים כמו של לוינשטיין.
מול הצבא, ששואף לאפשר לנשים למצות את יכולותיהן ולתרום לחברה, ניצבת השאיפה הדתית לגונן על קדושת היחסים בין בני זוג ועל קדושת המשפחה. בשפה דתית זה נקרא צניעות וזה מעוגן בהלכה. אך גם בשפה חילונית יש לכך מקום וערך. ביחידות הלוחמות של הצבא, שיש בהן אינטנסיביות של פיזיות ואינטימיות, קשה מאוד לשני הערכים האלה לחיות יחד. וכך נוצר מתח בין הערך הדתי שהציונות הדתית מייחסת לשירות בצבא עם כלל החברה לבין הערך של הצניעות.
נדמה שהצבא, שנמאס לו (באופן מובן) מקמפיין הגעוולד החרד"לי, אטם עצמו מלשמוע ומלדבר עם המנהיגות הדתית. יש כאן סוגיה משמעותית שראוי לחברה הישראלית כולה לעסוק בה - לא בהורדות ידיים ובמשחקי כוח אלא בהכרה שיש כאן מתח בין שני ערכים ראויים, שבעולם האזרחי יכולים להסתדר, אלא שהצבא הוא מסגרת יוצאת דופן ובה הם מתנגשים. נדרש מאמץ של הרבנים החרד"לים לרדת מהדרישה שתיצור שני צבאות, ומצד שני לא לכפות על חיילים בחירות בלתי אפשריות. הצבא הוא אחת המסגרות החשובות ביותר, וככזו יש להיזהר מצעדים חדים לאיזשהו כיוון.
הכותבת היא ממכון שחרית וחברת הנהלת תנועת נאמני תורה ועבודה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו