1. הרבה שותפים יש לניצחון הגדול של הפועל ירושלים שלשום על ולנסיה. זה מתחיל במאמן סימונה פיאנג'יאני, שלמד מטעויות המשחק הראשון והתאים את עצמו ואת ההרכבים למשחק, ולא התנהל על פי המוסכמות שאיתן הלך כל העונה, בעיקר אמונה עיוורת בחמישיית זרים.
כשהאיטלקי ראה שג'רום דייסון לא מצליח להיכנס לסידרה הוא האמין ברבע האחרון ביותם הלפרין, שהשלשות וניהול המשחק השקט והחכם שלו הוציאו את ירושלים מהקיפאון. זה המשיך עם קרטיס ג'רלס, שהלפרין עזר לו להתפוצץ ברבע האחרון, הבידודים ההתקפיים והמאמץ ההגנתי של טורנס קינסי הנפלא, ואחרון אחרון חביב, אמארה סטודמאייר.
2. ביתרון 53:57 לוולנסיה, תשע דקות לסיום, כאשר ירושלים קלעה רק נקודה לדקה במחצית השנייה, זינק אמארה סטודמאייר לפרקט לכדור אבוד בריבאונד הגנה. גם כאשר יריבו אוריולה לקח את הכדור, הכוכב לא ויתר והוציא ממנו את הכדור בכוח.
כמה שחקני אן.בי.אי לשעבר שהגיעו לאירופה עם רזומה כמו שלו היו נופלים לפרקט, מסכנים את הברכיים ולוקחים את הכדור בכוח? סטודמאייר אמנם סיים רק עם תשע נקודות אבל נעל את הרחבה עם שלוש חסימות ושליטה בריבאונד. בערב שבו רק הידית של רפא מרטינס פגשה את הרשתות (ארבע שלשות שלו לעומת אפס של כל חבריו), ברגע שירושלים העלימה אותו ולנסיה הלכה פנימה ונבהלה מסטודמאייר. היא הפסידה 17:3 בשש הדקות האחרונות. היו כוכבי אן.בי.אי בעברם שקלעו וזהרו גם באירופה (מקאדו, ווילקינס ועוד), אבל לא היה עוד אחד מחויב כמוהו.
3. ביום רביעי, שלוש שנים פחות יום אחד מהניצחון 65:93 ביד אליהו שאחריו רקד אורי אלון בשער 9, תתייצב ירושלים של אלון למשחק העשור שלה. לוולנסיה יש יתרון ביתיות אבל היא תגיע אליו לחוצה, פצועה ובעיקר עייפה אחרי עוד משחק מתיש היום בטנריפה אצל מוליכת הליגה בספרד. ניצחון לא רק שיקרב את ירושלים ליורוליג בעונה הבאה, אלא גם יקנה לה יתרון ביתיות בגמר היורוקאפ מול מלאגה וארנה מלאה ב־11,000 אדומים, שאמורה להספיק להגשמת החלום של אלון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
