אחרי הניצחון החשוב בירושלים מכבי חיפה חזרה לסמי עופר כדי להשלים את המשימה הקטנה ולהתברג בפלייאוף העליון.
זה היה קשה, לחוץ ועם כדורגל דל מאוד ברוב דקות המשחק; ולמרות שהירוקים הפגינו המון רצון והקרבה, המזל שיחק תפקיד מרכזי בניצחון הזה - פעם אחת בהחלקה של אמבולה, שהכשיל את זנטי, ופעם נוספת, בדקה קריטית על סף ההפסקה, עם פסיקה מאוד מפוקפקת של השופט מנשה משיח.
לא הרבה שופטים היו מפרשים את ההתקלות הקלה של שבתאי בזנטי כהכשלה, אך בכל מקרה זנטי לקח את ההזדמנות שקיבל מלוזון בשתי ידיים והיה מהטובים במגרש.
כמו בירושלים, גם הפעם ורמוט עשה את ההבדל עבור גיא לוזון עם ביצוע מושלם של שני הפנדלים ויכולת טובה, בעיקר במחצית הראשונה. מעבר לשניים האלה אי אפשר לציין שמות נוספים בחיפה, שבהרכב שלה פתחו הרבה שחקנים שאין להם מקום בקבוצה. הראשונים ברשימה הם אלושי ועזמי, חוליות בולטות בשרשרת הרכש הכושל שלה.
רעננה הגיעה משוחררת מלחצים מבחינת הטבלה, אבל נכנסה לא טוב למשחק. היה מיותר מצד סילבס להציב מערך של שלושה בלמים מול חיפה, שהגיעה למשחק עם סגל חסר וחלוץ בודד. נכון שהשיטה הזו יכולה להיות התקפית, אבל כשבאגפים מוצבים שני שחקנים עם יכולת התקפית מוגבלת ביותר כמו נמני ואמבולה, קשה מאוד לייצר מצבים אמיתיים לשערים.
במחצית השנייה ראינו שליטה מוחלטת של רעננה. סילבס עשה שינוי פנימי, עבר למערך של ארבעה בהגנה, שהיטיב עם הקבוצה שלו, ושלח למגרש שני חלוצים - שכר וחוגי. חיפה המפוחדת והמבוהלת הלכה אחורה, האורחים החזיקו בכדור ולחצו, אבל כשלו פעם אחר פעם בפעולה האחרונה. רעננה נראתה אובדת עצות בכל פעם שהגיעה לאיזורים המסוכנים, ובעיקר המחישה מדוע היא קבוצת ההתקפה החלשה בליגה.
בסופו של דבר הנקודה הלבנה אמנם מנעה את הנקודה השחורה בספרי ההיסטוריה של חיפה ואת החור בכיס של יענקלה שחר, אבל לא שינתה את הרושם שזו אחת הקבוצות החלשות שראו בכרמל. ספק גדול אם חיפה ראויה להיות בחלק העליון, מה שבטוח הוא שהקהל - נקודת האור בעונה החשוכה של הירוקים - צריך להיות במשחקים המרכזיים.
ההפתעה של הערב היתה בצפון הרחוק. הפועל כפ"ס, הקבוצה בכושר הגרוע בליגה, אחרי 16 משחקים ללא ניצחון גברה על ק"ש וקיבלה מנת חמצן רצינית. אבל הסיפור פה הוא הכישלון של הקרייה, שמעדה ברגע קריטי מבחינתה מול היריבה הכי נוחה שיכלה לבקש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו