אפליה נגד נשים הממוקדת בחוקי מעמד אישי, ייצוג פוליטי ותעסוקה אינה ייחודית לעולם הערבי. עם זאת, אפליה זו רווחת בעולם הערבי בשל שרידותם של דפוסים וערכים תרבותיים פטריארכליים המגובים על ידי מערכת דתית־הלכתית שמרנית ואליטות פוליטיות סגורות ואוטוריטריות, המנציחות את מעמדן הנחות של הנשים.
מצבן של הנשים בעולם הערבי שונה ממדינה למדינה ואף בתוכן, בין אזורים כפריים לעירוניים ובין מעמדות שונים. עם זאת, אפשר לקבוע כי חוקי המעמד האישי (חוקי המשפחה) מעגנים את האפליה על ידי הגבלת זכויותיהן של נשים להינשא, להתגרש, לקבל חזקה על ילדיהן ובירושה. לחוקים אלו, המשקפים את המערכת הפטריארכלית המכפיפה את האישה לאפוטרופסות ולסמכות הגבר, יש תפקיד בשימור תופעת האלימות נגד נשים במרחבים הפרטיים. "רצח על חילול כבוד המשפחה" ואלימות בתוך המשפחה זוכים לגיבוי של המערכת המשפטית, אשר אינה מעניקה לנשים הגנה מינימלית.
לצד אפליה במרחבים הפרטיים, נשים סובלות מתת־ייצוג במערכת הכלכלית והפוליטית. אחוז ההשתתפות הפוליטית של נשים בפרלמנטים הוא הנמוך בעולם. כך גם השתתפותן של נשים בשוק העבודה, הנמוכה מ־24 אחוזים. המשטרים הערביים המכירים בכך ששילובן של נשים במערכות הכלכליות והפוליטיות הוא תנאי לקידמה ולפיתוח איפשרו בעשור האחרון תיקונים בחוקי המעמד האישי, חוקקו חוקים למניעת אלימות נגד נשים ואף שריינו מושבים בפרלמנט לנשים. עם זאת, נטייה זו של המשטרים מוגבלת מאוד, בגלל הצורך שלהם להבטיח את תמיכתם של כוחות פוליטיים ואת הלגיטימציה של הממסד הדתי. במקרים שבהם התקיימה התנגדות של כוחות שמרניים לרפורמות, זכויות נשים הוקרבו על מזבח היציבות הפוליטית. בימים האחרונים נחשפנו לכך כאשר נשיא מצרים, עבד אל־פתח אל־סיסי, קרא לאנשי הדת לפעול לביטול זכות הגבר לגרש את האישה באמצעות הכרזה מילולית (טלק). קריאה זו נתקלה בהתנגדות של הממסד הדתי בראשותו של אל־אזהר.
אירועי האביב הערבי לא הובילו לשינוי במעמדן של הנשים. לנשים היה תפקיד חשוב בהתקוממויות, הן השתתפו לצד הגברים בהפגנות נגד המשטרים ורבות מהן היו שותפות בהנהגתן ובארגונן. עם זאת, מעורבותן בהתקוממויות לא הובילה להכללה של תביעותיהן בזירה הפוליטית. חמור מכך, אירועי האביב הערבי, שעירערו את היציבות של חלק מהמדינות, הבליטו את המצב העגום של נשים המצויות באזורי קונפליקט ומלחמות אזרחים. נשים במדינות כגון עיראק, סוריה ותימן שילמו את המחיר של המאבקים הצבאיים. באזורי לחימה אלו, המאופיינים בהיעדר שלטון החוק, הנשים מודרות מהמרחבים הציבוריים וחוות פגיעה בביטחונן הפיזי והנפשי. באזורי השליטה של ארגון המדינה האיסלאמית נשים הפכו לשפחות מין ונמכרו ללוחמים כשלל מלחמה. בריחה של נשים ומשפחותיהן מאזורי הלחימה לא חסכה מהן אלימות והשפלה. העקירה והפליטות ניתקו נשים מרשתות התמיכה המשפחתיות שלהן וחשפו אותן להטרדה מינית ואונס במחנות הפליטים. לצד זאת, חוסר הביטחון הכלכלי והיעדר שירותי בריאות הובילו לעלייה בנישואי ילדות.
ועדיין, למרות מצבן העגום, נשים בעולם הערבי אינן קורבנות פאסיביים. השתתפותן באביב הערבי חיזקה את דימוין העצמי ככוח פוליטי חשוב וחשפה דפוסים חדשים של מאבק נשי המבקש להתמודד עם הכוחות המגבילים אותן גם באזורים המצויים במלחמה. נשים משכילות, בעלות תודעה מגדרית ופוליטית, משלבות פעילות קלאסית למען שינוי מדיניות עם קידום שיח ברשתות ובמדיה החברתית, פעילות במרחבים האזרחיים והשתתפות בהתנגדות אזרחית. הן אינן סבורות כי חילון לבדו יבטיח את זכויותיהן, ואינן נמנעות מלעסוק בסוגיות רגישות כגון אלימות נגד נשים והטרדות מיניות, המעוגנות בליבה של המערכת הפטריארכלית.
הכותבת היא מרצה במחלקה ללימודי המזרח התיכון/מדע המדינה באוניברסיטת אריאלטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו