כ"ה בשבט תש"ב, שכונת פלורנטין בתל אביב, מזרחי 8ב', בית משפחת סבוראי. חיילים בריטים שולפים את המבוקש ממחבואו, כובלים אותו, ויורים בו כשהוא אזוק. היום מצוינות 75 שנים לרציחתו של מפקד הלח"י אברהם יאיר שטרן, וסיפור תולדות האמן שהפך ללוחם חירות עדיין רלוונטי. הוא היה בדלן שראה בבריטים את האויב העיקרי. מאבקו הנחרץ הופנה לשלטון שפעל נגד הצלת היהודים מן המשרפות, שהעניק פרסים לטרור הערבי באמצעות "ספרים לבנים", ובהם נסיגות מהצהרת בלפור, המבטיחה בית לאומי לעם היהודי.
שטרן יכול היה להיות מודל לחיקוי בתחומי האמנות והאקדמיה. בבית החילוני והאינטלקטואלי צמח נער נבון ונמרץ ורגיש ונחוש. מנהל הגימנסיה צפה שיהיה גאון או שודד. אלא שהחיים נטרפו. מלחמת העולם הראשונה, פלישת הגרמנים לסובאלק שבפולין, מעצר האב, המנוסה עם אמו ואחיו כפליטים למשפחה בסרנסק שברוסיה. ואף על פי כן, בגיל 10 הצטיין בגימנסיה המקומית, ניגן על פסנתר, אהב קונצרטים וחלם על משחק. בתום המלחמה הפכה פולין לעצמאית. האם והאח שבו לביתם, ואברהם נשאר להשלים את לימודיו.
הוא התאהב בספרות ובשירה הרוסית, ובמהפכה הבולשביקית שהבטיחה לשנות סדרי עולם. הדי המהפכה עדיין הרעידו את אמות הספים כשיצא, והוא בן 13-14, בודד, נטול מסמכים ומזון, מוקף רבבות פליטי מלחמה מיואשים, למסע של אלף קילומטרים בשבילי עפר עלומים ובהתגנבות לקרונות רכבות, הביתה. ערך את עיתון הגימנסיה, שיחק בתיאטרון והדריך בני תשחורת בתנועות הנוער היהודיות. אוזנו היתה כרויה לציון - לפרעות 1921-1920 (תר"פ-תרפ"א) ומאורעות תל חי, שבהם נרצחו בין אחרים יוסף טרומפלדור בתל חי ויוסף חיים ברנר בתל אביב, לכניעת הבריטים לטרור, ולספר הלבן של צ'רצ'יל המכרסם בהצהרת בלפור.
בן 18 עלה לארץ. לגימנסיה, לספרות יוון העתיקה וגיבוריה, ולאהובה האחת, רוני, שתהפוך לרעייתו. באקדמיה ציפו שינהיג את הפקולטה הקלאסית, אבל הוא ידע שיש עת שבה צורכי האומה הופכים להיות צרכיו של היחיד. התגייס להגנה, לשמירה, זנח את כתיבת שירי האהבה ברוסית ומדם ליבו חרץ שירי מרד בעברית, בחתימת שם העט, אלעזר בן יאיר. ונשאר "יאיר". "סְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת", הוא כותב ביומנו ובמכתבים לרוני שלו, "כֻּלָּנוּ גֻּיַּּסְנוּ לְכָל הַחַיִּים/ מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת".
בניגוד למדיניות ההבלגה של ה"הגנה", הוא דגל בתגובה אקטיבית לטרור. טבח יהודי חברון ומעשי הדמים בצפת ובמוצא (1929 תרפ"ט) הובילו לפילוג ולהקמת האצ"ל (ארגון צבאי לאומי), ועדיין פלירטט עם האקדמיה. נשלח לפירנצה, כשבאמתחתו מלגה לדוקטורט בתולדות יוון הקלאסית, שם מוטלת עליו משימה: להבריח נשק לארגון. מנקודה זו, דבר לא יסיח את דעתו מהמאבק.
המרד הערבי (1936-1939 תרצ"ו-תרצ"ט), שבמהלכו נרצחו 400 יהודים, מצא אותו בפולין עוסק בהברחת נשק ומקים "תאי אצ"ל". המטרה: להקים צבא לאומי עצמאי, 40 אלף לוחמים. בלעדיו, כך אמר, לא תיכון מדינה. הוא חלק על בעל הסמכות העליונה באצ"ל, זאב ז'בוטינסקי, שתמך בשילוב השאיפות המדיניות של ישראל במסגרת מדיניות בריטניה. המשבר העמיק לאחר שחרף פרסום הספר הלבן המגביל רכישת קרקעות וקוצב את מכסת הצלת היהודים, מנהיגות אצ"ל הצטרפה להחלטת ה"הגנה" לעבור לצד הבריטים במלחמתם בנאצים. על אף ההחלטה הידידותית נעצרה כל מנהיגות האצ"ל, ויאיר בתוכה, ערב המלחמה. עם שחרורו הקים את הלח"י, ארגון קטן וכועס, ששודד כדי לממן עצמו, שמבצע פיגועים בבריטים, שמקומם עליו גם את היישוב, שדבר לא מרתיע אותו. זה לא הצבא שעליו חלם, ולכן המשימה, לדבריו, היא להיות החיידק שבארסו יכניס רקב באימפריה הבריטית. בן 34 בהירצחו, אך קולו לא נדם.
"בְּיָמִים אֲדֻמִּים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים/ בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ/ בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים/ וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש!"
הציטוטים מתוך המנון האצ"ל "חיילים אלמונים", שכתב יאיר ב־1932
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו