לאחר שהובילה לריסוקה של לוב והוכיחה את אוזלת ידה בכל הנוגע למלחמת האזרחים בסוריה, מתפנה עתה צרפת לנסות את כוחה בקידום התהליך המדיני בין ישראל לבין הפלשתינים. איש אמנם לא הזמין את צרפת לתווך בין ירושלים לרמאללה, אבל זו עודנה שקועה בעברה הלא מפואר כאימפריה חובקת עולם ששלטה על חלקים מן המזרח התיכון, ומשוכנעת שהיא עודנה מעצמה עולמית מובילה שהכל מתחשבים בדעתה.
אלא שבמזרח התיכון עצמו איש אינו סופר את צרפת, ואיש גם אינו מתייחס ברצינות ליוזמותיה. ראשית, משום שימיו של הממשל הנוכחי בפאריס ספורים ואחרי הבחירות הבאות לנשיאות ייכנס לארמון האליזה נשיא חדש עם מדיניות שונה לחלוטין. שנית, וזו סיבה חשובה אף יותר - משום שבעוד פחות משבוע תישמט הקרקע מתחת ליוזמה הצרפתית עם כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן.
אבל מעבר לכל אלו איש אינו לוקח את צרפת ברצינות משום שממילא זה עשרות בשנים צרפת משחקת בנדמה לי. נדמה לה שהיא מעצמה חשובה ומובילה, נדמה לה שיש לה השפעה על מישהו באזור - אבל בפועל משקלה הסגולי הוא אפסי.
חדלונה של צרפת בולט יותר מכל בסוריה ובלבנון, שתי מדינות שאותן קיבלה צרפת לידיה עם סיומה של מלחמת העולם הראשונה. אבל מחויבותה של צרפת למדינות אלו, ויותר מכך למיעוט הנוצרי החי בהן, נותרה תמיד על הנייר. כך בלבנון, שאת הנוצרים החיים בה הפקירו הצרפתים, וכך גם בסוריה, שבה נותרה צרפת צופה מהצד במלחמת האזרחים העקובה מדם המשתוללת במדינה.
אין פלא שאיש אינו מתייחס ברצינות לוועידה הנערכת בפאריס, ולאיש אין ממנה כל ציפיות. אבל האדישות וחוסר כל עניין בוועידה אינו נעוץ רק בארץ המארחת, אלא בעובדה שלאיש בעולם הערבי אין עניין ואין גם פנאי לעסוק בסוגיה הפלשתינית. הכל שותפים כמובן לרצון למנוע בכל מחיר התפרצות של גל חדש של אלימות בשטחים, אבל מכאן ועד נכונות להעניק לעניין הפלשתיני קדימות על פני הבעיות הדחופות שעימן מתמודדות המדינות השונות, המרחק רב.
מצרים שקועה בבעיות כלכליות חריפות ונאבקת בגל גואה של טרור איסלאמי מבית היוצר של דאעש. הסעודים עסוקים במאמץ לבלום את שאיפות ההתפשטות של איראן, ואילו ירדן מתקשה להכיל את מיליוני הפליטים מסוריה ומעיראק שהתיישבו בה.
המהלך הצרפתי אינו אפוא מהלך צרפתי־ערבי שבו מבקשת צרפת לקדם עם מדינות ערב יוזמה, דוגמת היוזמה הערבית שלמדינות האזור יש בה עניין או צורך. מעניין לגלות שאפילו בקרב הפלשתינים, למעט החבורה הסובבת את אבו מאזן, יש אדישות כלפי מהלכיה של פאריס, שהרי התחושה היא כי מהלכים אלו נעוצים בשיקולים פנים־צרפתיים או אפילו בשיקוליו של ממשל אובאמה - ולאו דוקא מתוך רצון אמיתי לשרת אינטרסים פלשתיניים כלשהם.
למרות הפעלתנות הצרפתית, איש אפוא באזור אינו מתרגש. הוועידה בצרפת היא ממילא אירוע חסר חשיבות. האירוע האמיתי יהיה בסוף השבוע בוושינגטון, שבה ייכנס דונלד טראמפ לבית הלבן, ואל הבירה האמריקנית נשואות עיני כל במזרח התיכון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו