סופגנייה היא לא האויב

אנחנו חיים בעידן של מחאה על קוטג', אבל גם של מכירת מכונות קפה בתחנת דלק. עידן שבו מתלוננים שאין אפשרות לקנות דירה, אבל יש פריחה של בתי קפה תחת כל עץ רענן. עידן שהרבה יותר קל לפתוח בו דוכן של פיצות מאשר להיות חקלאי, והרבה יותר קל לקנות שמנת מתוקה מאשר קמח כוסמין.

לאחרונה, ובזכות ח"כים צעירים ומסורים שהם הורים לילדים, ואחרי שנים רבות של היעדר פיקוח על אוכל במוסדות החינוך, משרד הבריאות מתחיל להיכנס לצלחות של הילדים בארוחות הצהריים שלהם. לא מספיק שהם אוכלים, השאלה היא מה. לא מספיק שיש להם מכונות לממכר מזון בבתי הספר, השאלה מה יש בהן, ואם המשקה האהוב הוא שוקו - אז נפחית בו את הסוכר. זה נהדר. אבל לפעמים נדמה שהגבול נשכח: ועדה שהגישה לאחרונה את המלצותיה למשרד הבריאות, ממליצה על סימון מזונות בריאים ומזונות בריאים פחות, ושר הבריאות יוצא נגד אכילת סופגניות בחנוכה. 

חלה או מאפה שמרים, לחם לבן פרוס וארוז, שמנת מתוקה 38% שומן, חמאה רגילה. זו לא התחלה של דיאטת השמנה, זו רשימת מזון בפיקוח. הפיקוח מבטיח את המחיר שלהם, בלי יכולת של רשתות המזון למכור את המוצרים במחיר גבוה יותר. אז נכון, המוצרים הללו בסיסיים בצורה זו או אחרת, אבל דקה לפני שמסתערים במלחמה נגד הסופגניות, אולי כדאי להתעכב רגע על הרשימה הזו.

כשצריך להחליט בבית קפה אם לאכול כריך או סלט, המחיר יכריע בעד הכריך. כשצריך להכריע אם להכין חלה מקמח לבן או מקמח מלא, המחיר יכריע בעד הלבן. דקה לפני שמתים מרעב באמצע נסיעה ארוכה - יותר קל להיכנס לתחנת דלק ולבלוע איזה שוקולד בכמה שקלים, במקום לאתר סופר במרחב הקרוב ולשלם על שני תפוחים. וזו המלחמה האמיתית.

אין הרבה אנשים שמסוגלים לאכול סופגניות בלי הפסקה. בשנים האחרונות אפשר לראות יותר ויותר גירסה מוקטנת של סופגניות, אולי בגלל שפחי הזבל התלוננו עם תום החג על תפוסת יתר של סופגניות שמישהו אכל מהן חצי. אז נכון, יש מצב שזה גם כדי לגזור עלינו קופון שלם, ואולי גם כדי שנאכל עוד עם העיניים ונקנה מגוון רחב יותר של סופגניות עם ציפויים מטריפים. אבל זה שבוע אחד בשנה ואוכל הוא עניין משמח. שמחה היא בריאות, וכך יוצא, בחישוב מהיר - שסופגניות הן בריאות נטו.

אבל איכשהו, במקום להתמקד בשמחת החג ולתת לנו לאכול סופגניות בשקט ולהתחרט על זה בקול, הוכרזה עליהן מלחמת חורמה. במבט מהיר על ילדי ישראל אפשר להבחין שהאומה לא סובלת, באופן גורף, ממשקל יתר. אמנם אין יותר פופולרי מדיאטת רצח בגיל 16, וחלי ממן ללא ספק היא מכנה משותף לרבים, אבל לא בטוח שה־BMI של ישראל חורג בהרבה מהנורמה.

אז במקום להילחם מלחמת עולם שאין בה צורך - בסופגניות בחנוכה, באוזני המן בפורים ובמצות בפסח - הגיע הזמן למלחמה האמיתית: מחיר מפוקח על קמח מלא ושמן קנולה במקום לחם לבן, ועל ירקות ופירות במקום חמאה ושמנת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו