מעט מאוד תומכים יש לו לדונלד טראמפ בעולם הערבי. הוא כמעט אינו מוכר באזורנו, ודעותיו באשר לתפקיד שעל וושינגטון למלא בו הן בגדר תעלומה. לחובתו נזקפות הצהרותיו כי יש למנוע הגירה של מוסלמים אל ארה"ב או אף להטיל פיקוח על אותם מוסלמים החיים על אדמתה.
אבל למרבה ההפתעה, מיעוט התמיכה בטראמפ אינו משחק לידיה של הילארי קלינטון ודומה שתומכיה באזורנו מועטים אף יותר מאלו של טראמפ. יתרה מכך, בעוד מועמדותו מעוררת לרוב אדישות, הרי במקרה של קלינטון מורגשות רתיעה והסתייגות. מתברר כי גם באזורנו מיעוט התמיכה בקלינטון והרתיעה מפניה נעוצים דווקא בהיכרות העמוקה עימה.
הצהרותיו של טראמפ באשר לאיסלאם כמעט לא עוררו הדים בעולם הערבי. מי כשליטי ערב יודעים לעשות הבחנה ברורה בין הצהרות לתצרוכת פנימית לבין מדיניות חוץ. כך מחזרות רבות ממדינות ערב אחרי רוסיה של פוטין למרות יחסה למיעוטים המוסלמים בשטחה, ואגב, גם למרות יחסו החם של פוטין לישראל.
את קלינטון מכירים או לכל הפחות מזהים עם ממשלו של ברק אובאמה, שבו כיהנה בקדנציה הראשונה כשרת חוץ, והדבר משחק לרעתה.
במצרים, למשל, לא ישכחו לאובאמה ולקלינטון את הכתף הקרה שהפנו לבעל בריתם הנאמן, חוסני מובארק, יום לאחר שפרצו ההפגנות נגדו ברחובות קהיר. הגנרל א־סיסי גם זוכר היטב את החמימות שהופגנה בוושינגטון כלפי ממשלו של הנשיא מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, ואת הביקורת שהושמעה על הצבא המצרי בעת שסילק את מורסי מן השלטון. בחירה בטראמפ בעבור המצרים היא פתיחה של דף חלק חדש, ואילו בחירה בקלינטון היא חזרה לפרק עכור ביחסי קהיר־וושינגטון. נראה שגם נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, לא יתנגד לבחירת נשיא שלא יתערב בענייניו ויניח לו ללחום בכורדים ובמתנגדיו מבית.
סורים רבים לא יסלחו לממשל אובאמה על החידלון והאדישות שגילה לנוכח הטרגדיה בסוריה. לאלו אין הרבה ציפיות מהילארי קלינטון. לעומת זאת, בשאר ותומכיו חוששים כי קלינטון תגלה אסרטיביות ותפעל צבאית במדינה. התוצאה היא כי עבור בשאר, אך גם מתנגדיו, טראמפ הוא בבחינת דף חלק העדיף על קלינטון המוכרת והידועה.
טעותו של אובאמה, וכנראה גם של קלינטון, היא ששני אלו קיוו לרכוש את ליבם של תושבי האזור ושל שליטיהם. לכן אימצו שפה רכה והזדהו עם סבלם ועם מצוקותיהם. לשם כך, ובשם הפוליטיקלי קורקט, היו מוכנים להפגין קרירות כלפי השליטים הערבים, דוגמת מובארק, וגם כלפי ישראל. פוטין, לעומת זאת, אינו מחפש אחר אהבה. הוא יודע שאין כל סיכוי שהעולם הערבי יאהב שליט מערבי הרודף את המוסלמים בארצו ומקדם בברוטליות את האינטרסים שלו. אבל פוטין זוכה להרבה כבוד ויראה, אגב, כמו ג'ורג' בוש בשעתו.
הפוליטיקה היא אמנות האפשר. ארה"ב ממלאת תפקיד חשוב באזורנו ויש להניח כי העולם הערבי ילמד להסתדר הן עם טראמפ והן עם קלינטון. אבל בכל האמור בשאלה במי תומך העולם הערבי, התשובה רחוקה מלהיות חד־משמעית. בקרב שליטי ערב התשובה ברורה - טראמפ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו