בחברה המערבית המודרנית בני הנוער נזרקים אל תוך מסלול מוגדר שבו התכלית המעשית של כל תחנה ידועה ומוגדרת בצורה פשוטה למדי: תשקיעו בלימודים כדי שתהיה לכם תעודת בגרות טובה; תגיעו לתפקיד נחשב בצבא כי זה נראה טוב בקורות החיים; תלמדו תואר בנושא רווחי וככה תגיעו לעבודה טובה ורווחית, ובסופו של דבר תהיו עשירים ומאושרים; תשאפו לפיסגת העושר; תחתרו למצוינות בלתי מתפשרת בתחומים שבהם תוכלו להימדד בצורה אמפירית כטובים וכ"שווים" יותר.
בקיצור, מחנכים אותנו להאמין שייעודנו הוא להיות מנהלי היי־טק, רופאים, כלכלנים ועורכי דין מצליחים. בטלוויזיה משדרים לנו שכדאי להיות כוכבי רוק, סלבריטאים או בעלי אחוזות. אך איפה המהות? החשיבה על הזולת? איפה ערכו של האדם ותרומתו לחברה מעבר לרווח חומרי ולצבירת ממון?
"משבר אמצע החיים" מתאר לדעתי סיטואציה מודרנית שבה אדם מן המניין מבין שהוא לא יהיה כוכב או מולטי־מיליונר, ולפעמים המולטי־מיליונר מבין שהוא לא בהכרח מרגיש אושר או סיפוק. בסביבות גיל 40 מגיעים לשלב שבו מצופה מאיתנו למצוא את מקומנו בעולם, אבל במציאת בהחלט ייתכן שנבין שלא הגענו אל האידיאל, אל החלום האמריקני של אושר ועושר.
זו ההשפעה ההרסנית של החינוך והאידיאל הרווח בחברה ברמה האישית. ברמה החברתית אנחנו נתקלים בבעיה רצינית: יש לנו הרבה הייטקיסטים, הרבה עורכי דין והרבה כלכלנים, כי לשם לימדו את כולם לשאוף. גרמו לנו להאמין שמקצועות כגון חקלאי, טכנאי, מורה ופחח הם מקצועות בדרגה נמוכה יותר.
אבל למעשה חסרים לנו אנשים שמוכנים לראות בעיה ולפתור אותה. אנשים חרוצים ומכובדים שמאמינים בעצמם וזוכים לאמון מהחברה כשהם מפשילים שרוולים וניגשים לעבודה המלוכלכת שצריך לעשות. אני מאמין שעלינו להתנתק מהתפיסה שלפיה כסף הוא אושר וסיפוק. להתנתק מהאגו שלנו, שקורא לנו לקדם את עצמנו על חשבון צורכי הזולת. להיות האנשים שמוכנים לעבוד קשה בשטח - לא בשביל עצמנו, אלא למען טובת הכלל.
כשחיפשתי מקום לשנת שירות, היה לי חשוב למצוא מקום שבו יודעים לא רק לדבר, אלא גם לעשות. ראיתי שיש בעיה בשטח, עניין שדורש עבודה קשה. בימים שבהם הישראלים שואפים להגיע לקריירה מרוויחה במשרד ממוזג, שבהם עבודת שטח נחשבת לכישלון בחיים ואלה שמוכנים לעבוד קשה נחשבים "פראיירים", היהודים התנתקו מהאדמה שלהם. הנוכחות בשטח דלה, והקשר עם האדמה דרך הדבר הכי בסיסי - המזון שממנו אנחנו חיים - מתנתק ונעלם.
שנת השירות ב"שומר החדש" מאפשרת לצעירים להראות שהישראלים לא ויתרו על האדמה, שהם שם בשטח, מסייעים לחקלאים, עובדים ושומרים על אדמת הארץ, אף שהם יודעים שזו לא הדרך לעושר ולהצלחה. כשאנחנו יוצאים בבוקר לעבוד או יורדים לשמור על השטח בלילה, אנחנו יודעים שאנחנו לא מצילים במו ידינו את החקלאות, אבל אולי דרך המאמץ שלנו נשמש דוגמה. נראה לאנשים שאין בושה בהפשלת שרוולים ובהתגייסות לעבודה קשה למען המטרה, אלא להפך. זו הדרך למנהיגות - דרך דוגמה, עשייה ושליחות.
הכותב בן 19, חניך בשנת השירות ב"שומר החדש"טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו