שמעון פרס היה אגדה חיה. אייקון מהלך אחד ויחיד, שמגבלות הזמן והגיל לא יכלו לו, וגם ממרומי 93 שנותיו הוא היה צעיר לנצח עם סקרנות חסרת גבולות ורצון עז לערוך תיקון עולם.
החל מכניסתו לכהונתו כנשיא התשיעי של מדינת ישראל ב־2007 עקבתי אחר פעילותו הענפה במסגרת עבודתי העיתונאית. אלה היו שנים מרתקות, עמוסות אירועים ומפגשים בארץ וברחבי העולם, שבמהלכן היתה לי הזכות לשהות במחיצתו של אחד האבות המייסדים של מדינת ישראל. במרוצת השנים הכרתי את פרס מקרוב ותמיד קראתי לו "אדוני הנשיא".
למרות העובדה שהקשר בינינו התהדק והוא הפגין כלפיי הערכה וחיבה, מעולם לא קראתי לו בשמו מפאת כבודו, וגם מכיוון שהוא היה גדול מהחיים. אפילו כאשר הוא הפתיע אותי והתקשר לאחל לי מזל טוב מקרב לב לרגל הולדת בני אריאל־שלום, לא העזתי לקרוא לו בשמו. לא היה אפשר שלא להתפעל משמעון פרס. הוא אהב את החיים והם אהבו אותו בחזרה.
נוסף על העובדה שהיה בעל רקורד ביצועי שאין כדוגמתו, היו לפרס נימוסים וגינונים אירופיים, לצד זיק של שובבות ארץ־ישראלית בעיניו וכריזמה מעודנת, ששבו את ליבו של כל מי שפגש בו.
לא אשכח את ההערצה המופגנת שהרעיפו עליו נשיאים וראשי ממשלות של מדינות רבות, ובראשם ברק אובאמה, נשיא ארה"ב, שכינה את פרס "המנטור שלי", וניקולא סרקוזי, לשעבר נשיא צרפת, שחיבק את פרס בהתרגשות בפגישתם בארמון האליזה בפאריס כמו ילד שרואה את אליל נעוריו.
אחד הדברים שהדהימו אותי אצל פרס בכל פעם מחדש היה הזיכרון שלו. גם כאשר החל את העשור העשירי לחייו פרס נותר חד כתער ובהיר מחשבה באופן מעורר השתאות.
הוא הפתיע ביכולתו לתאר בפרוטרוט אירועים שהתרחשו לפני עשרות שנים, ובאותה נשימה סיפר בהתלהבות של יזם צעיר על פרויקט חדש שהוא מעוניין לקדם למען חברה טובה וצודקת יותר.
פרס לא עשה הנחות לאף אחד והכתיב לעצמו ולצוות המסור שלו סדר יום תובעני ודחוס. 93 שנותיו בעולם הזה לא הספיקו לו.
הוא ניסה לנצל כל יום עד תום, וגם אחרי שסיים את כהונתו כנשיא המשיך בפעילותו דרך מרכז פרס לשלום, תוך שהוא מצדיק את הכינוי שדבק בו, "האנרג'ייזר". באחד מימי ההולדת שלו איחלתי לו: "אדוני הנשיא, עד 120", והוא מיהר להשיב לי בחיוך: "אל תהיה קמצן כל כך".
שמעון פרס האופטימיסט חסר התקנה, שהשאיר חותם עצום על מדינת ישראל, זכה בערוב ימיו לאהבת העם, שייפרד היום מאחד מענקי דורו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו