הצעיר שעלה בסוף השבוע עם רכבו על המדרכה, הרג אדם ופצע קשה שניים נוספים, זכה לקבל רישיון נהיגה אף על פי שלא שלט ב־52 מיומנויות הנהיגה הנדרשות. יתר על כן, הוא נכשל במרכזיות שבהן - שליטה בהגה וברכב, שהן המסד והטפחות, אבן הראשה של הנהיגה. כיצד עבר אפוא את המבחן בהצלחה? לשם כך נפתח אשנב להבנת נבכי תורתו.
מערכת המבחנים שנדרשים לעבור הנהגים כדי לקבל את הרשיון היא שמכתיבה את רמת הבטיחות בדרכים. היא שקובעת את הסף שאליו חייבים מורי הנהיגה להכין את תלמידיהם כדי שיזכו ברישיון הנכסף. איכות ההוראה תלויה בכלים שבאמצעותם בודקים את ידיעות התלמיד, כישוריו והסתגלותו. המטלות הנלמדות במהלך השיעורים הן פונקציה של התבחינים המיושמים במהלך המבחן. כלומר, המבחן הוא שמעצב את מהות השיעורים ואת תוכנם. לשון אחר, המעריכים קובעים את הסטנדרטים להשגת מטרות ההוראה ולקידום איכותן ורמתן.
ברם, תהליך הכשרת הנהגים סובל מחסך חמור של היעדר מערכת מונחים אחידה בין המעורבים בשלבי הלמידה: המורים, בוחני הרישוי, התלמידים וההורים. יתר על כן, חוסר האחידות הוא גם תופעה פנים־סקטוריאלית: הבוחנים אינם משתמשים ברפרטואר מונחים זהה אפילו בינם לבין עצמם, ואותה בעיה קיימת בקרב ציבור המורים. החלטות דיכוטומיות מתקבלות לעיתים בעקבות ניתוחי אירועים שווים. ההיגד העממי "כל בוחן עושה מה שבראש שלו" אינו מקרי, והבוחנים אינם אשמים בו.
הסיבה לכך היא היעדר מערכת מבחנים מנוסחים במונחי ביצוע, הברורים לכל במידה שווה והמגדירים באופן אחיד את ההתנהגות הנצפית מן התלמידים, עם סיום הוראתה של כל אחת ממשימות הלמידה. כדי שהמטרות תהיינה ברורות במידה שווה למתכננים, למבצעים, למעריכים, ללקוחות ולכל יתר המעורבים בתהליך, חייבים לנסח אותן במונחי ביצוע אופרטיביים, לאמור: הגדרת מטרות הלמידה צריכה להיעשות בדפוסים התנהגותיים, כלומר בסידרה של פעילויות נראות לעין וניתנות למדידה, שהתלמיד מבצע בתום כל אחד משלבי ההוראה.
למגינת הלב, טופס מבחן הנהיגה מנוסח עד עצם היום הזה במונחים נומינליים, המעניקים מענה לשאלה "מה" מבקשים לבדוק מבלי להיכנס לפרטים "כיצד" עושים זאת. לבוחנים חסרות הגדרות תפעוליות, אופרציונליות, הנותנות מענה לדרך המדידה של פעולה כלשהי, כלומר לשאלה "כיצד" ובאילו קריטריונים מעריכים את איכות הביצוע. אלה צריכות לכלול סידרה של הנחיות המתארות את הפעולות שעל הנבחן לבצע כדי להוכיח את בקיאותו במטלות הנדרשות.
נוסף על כך, רצוי להפעיל גם מנגנונים טכנולוגיים מתקדמים כגון מצלמות, טאבלטים, מערכות ניווט וכדומה. שילוב של שני המכשירים עשוי לצמצם למינימום את פערי השיפוט בין בוחני הנהיגה. אך חייב להיות ברור, מנגנונים טכנולוגיים לבדם אינם יכולים לנטרל את ההשפעות האנושיות. כל אימת שמעורבים מעריכים בשר ודם, קיים הכרח להקנות גם להם מכשיר ראוי לקבלת החלטותיהם.
ועוד, המנגנונים הטכנולוגיים הם עדיין חזון למועד. גם תוכנה מתאימה לא פותחה עדיין עבורם. ההגדרות התפעוליות שרירות וקיימות. חייבים ליישמן לאלתר. הטמעתן תאפשר לבוחנים לשפוט לפי אותן אמות מידה, המובנות במידה שווה למורים ולתלמידים כאחד.
יצירת מערכת מושגית אחידה ורצף של תבחינים זהים יאפשרו לתקשר באותה שפה ולצמצם למִצְעָר את השונות והרב־גוניות השלטת בתחום מבחני הנהיגה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו