הרופאים של מאיר אריאל ז"ל המליצו לו, כמאמר השיר, על ביקור חודשי בנמל התעופה. על אותו משקל, הייתי ממליץ לכל המתלוננים על בידוד ישראל לבקר מדי פעם בפאב אנגלי, רצוי מחוץ ללונדון. אמנם בכל פאב כזה תהיה טלוויזיה או שתיים, אבל דעתם של המבקרים בו על ישראל תהיה לרוב שונה מאוד ממה שהורגלנו לשמוע ברשתות התקשורת הבינלאומיות.
"כבוד גדול לכם, היהודים! כבוד! אתם מצליחים להתמודד עם כל הצרות שאירופה נכנעת להן!" פלט דייל, שכני לדלפק הבר במנצ'סטר, מייד אחרי שהתברר לו כי אני ישראלי. ההתלהבות של בן שיחי היתה כה גדולה שהוא כינס סביבנו את שאר יושבי הפאב ושאל אותם כיצד יש לפתור את הסכסוך הערבי־ישראלי, ובואו נאמר שהתשובות היו לקוחות מחלקה הימני המובהק של המפה הפוליטית שלנו. אחרי סבב נוסף של בירות התברר שבפאב נכחו אנשים בעלי רקע שונה - אקדמאים, כמו דייל עצמו, ועובדי כפיים, תומכי השמרנים ומצביעי הלייבור, אלה ששמחו ליציאת בריטניה מהאיחוד האירופי ואלה שהצטערו על כך. אבל כולם תמכו בישראל ללא סייג. ולשאלתי לגבי עתיד ירושלים, כולם רצו שתישאר בידיים יהודיות.
למרבה הפלא, אותה תמימות דעים חזרה על עצמה בעוד עשרות פאבים שבהם ביקרתי בשבועיים האחרונים באנגליה ובסקוטלנד. רבים מבני שיחי אפילו התנצלו על כך שבתקשורת הבריטית נושבות רוחות שונות לגמרי. "פה נאמר מה שאנשים באמת חושבים", שמעתי בפאב כפרי קטנטן בצפון סקוטלנד. "ושם", האיש הצביע אל עבר מסך הטלוויזיה, "שם יגידו רק דברים שמישהו קבע כתקינים פוליטית".
לא רק בבריטניה, באירופה כולה ההבדל בין "פה" ל"שם", בין דעת האנשים ברחוב לבין מה שמוצג על ידי האליטה התקשורתית כ"דעה נכונה", מעולם לא היה גדול כל כך. זאת אירופה שלא מספרים עליה, והיא גדלה ומתעצמת מיום ליום. וביום של פיגוע איסלאמיסטי נוסף היא מתעצמת כפליים. לאירופה החדשה הזאת אין כל סנטימנט שלילי כלפי ישראל. בדיוק ההפך, ככל שיטיפו מבין עמודי ה"גרדיאן" על "עוולות הקלגסים הישראלים" כך תיגבר בפאבים הבריטיים האהדה לישראל. שהרי יושבי הפאבים מתחילים להבין: ישראל נלחמת באותו אויב שמפוצץ מטענים בבריסל, משסף גרונות בלונדון ודורס בניס.
לפני כמה שנים ישראל דמתה בעיני אירופאים רבים ל"ילד הרע" של המזרח התיכון. התעמולה הערבית השיגה הישגים רבים והצליחה לקבע בארצות מסוימות של היבשת הישנה תדמית נוראית של ישראל. אבל תדמיות הן דבר נזיל, במיוחד כשהן מתנגשות במציאות. מציאות של מלחמת תרבויות באיסלאם הקיצוני גורמת לאירופאים רבים מאוד להסתכל על ישראל כעל בעלת ברית מועדפת.
מגמה זו לא באה עדיין לידי ביטוי בפוליטיקה, מכיוון שהצמרת הפוליטית באירופה מפגרת בהרבה אחרי דעת הבוחר שלה. עסקני בריסל איחרו בזיהוי אכזבת הבוחר האירופאי מפרויקט האיחוד, וכעת הם מאחרים לזהות שהבוחר מחליף את הטינה לישראל באהדה. אירופה נמצאת על סף מפנה גדול. הסיבות לגלי השינויים שעולים וגואים בה אינן קשורות לישראל, אבל ישראל חייבת להיות מוכנה לרכוב על הגלים האלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו