יחסי ישראל וארה"ב אינם תלויים רק או בעיקר בנשיא האמריקני, כפי שמוכיחות 68 שנות המדינה. למרות לחצים שיטתיים מצד כמה מנשיאי ארה"ב, המריאו שיתופי הפעולה הכלכליים, הטכנולוגיים, המדעיים, החקלאיים והביטחוניים באופן דרמטי.
לדוגמה, הנשיא טרומן לחץ על בן־גוריון להימנע מ"כיבוש" מערב ירושלים וחלקי הגליל והנגב; הנשיא ג'ונסון לחץ על אשכול שלא לפתוח במלחמת מנע ולא לספח את מזרח ירושלים ולבנות ב"שטחים הכבושים"; ניקסון לחץ על גולדה מאיר לסיים את ה"כיבוש" ולא לבנות במזרח ירושלים; קרטר לחץ על בגין להתמקד בנסיגה מיו"ש ולא בשלום עם מצרים; רייגן לחץ על בגין לבטל את החלת החוק הישראלי על הגולן; ובוש האב לחץ על שמיר להכיר באש"פ ולא לבנות ביו"ש. אך במקביל ללחץ - שכלל אמברגו צבאי, עיכובים באספקת מערכות נשק, מניעת ערבויות על הלוואות לקליטת יהודי בריה"מ והכפשות ברוטליות פומביות - שודרג מעמד ישראל כבעלת ברית אסטרטגית בכירה.
לפי סקרי דעת קהל של "גאלופ", ישראל נמנית עם המדינות האהודות ביותר חרף המתיחות בין נתניהו לאובאמה, והעוינות והביקורת מצד מחלקת המדינה וה"אליטה" התקשורתית והאקדמית. למעשה, יחסי ישראל־ארה"ב מעוצבים מלמטה - תשתית של 400 שנות מסורת וערכים - למעלה. התשתית הוקמה במאה ה־17 עם עגינת אוניות המתיישבים הראשונים, שהגיעו, לפי השקפתם, "לארץ המובטחת המודרנית" (ארה"ב), אחרי "חציית ים סוף המודרני" (האוקיינוס האטלנטי) ו"יציאת מצרים המודרנית" (בריטניה). ארה"ב הוקמה במאה ה־18 על ידי "אנשי הברית (התנ"כית) המודרנית", וגם היום מככבים ציטוטים מהתנ"ך בשיח הציבורי, הפוליטי והמשפטי בארה"ב, ופסלי משה רבנו מתנוססים בבית המשפט העליון ובקונגרס.
מאז הקמת המדינה אין יחסי ישראל־ארה"ב תלויים רק בנשיא (שאינו כל יכול), אלא לפחות באותה מידה בקונגרס, הרשות המחוקקת החזקה בעולם, שלה כוח שווה לזה של הנשיא. החוקה האמריקנית מעניקה לקונגרס את "כוח הארנק" אך גם את היכולת להכריע בנושאי חוץ וביטחון גורליים, כגון סיום המעורבות הצבאית בקמבודיה/וייטנאם (1973), באנגולה (1976) ובניקרגואה (1982-1985), הפלת המשטר הלבן בדרום אפריקה (1986), סירוס סוכנויות הביון (1975) ופתיחת שערי בריה"מ להגירה (1974). שני בתי הקונגרס - כמו בתי המחוקקים ב־50 המדינות - הם הבבואה הנאמנה ביותר של הציבור האמריקני.
ללא קשר לזהות הנשיא הבא, תימשך מגמת השיפור של שיתוף הפעולה בין ארה"ב לישראל - כתגובה לסיכונים ולסיכויים משותפים, על יסוד ערכים משותפים ובהתאם לציפיות הבוחר האמריקני ונציגיו בקונגרס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו