הסבר בעייתי לפרישת משה יעלון הוא שניהול המשבר נשמט מידיו של בנימין נתניהו, אשר התכוון בסך הכל להעמיד את שר הביטחון במקומו ולרחק מעמדותיו בנושאים המתנקזים בסופו של דבר לעליונות שלטון החוק. הסבר גרוע מזה הוא שמא חתר נתניהו להיפרד מיעלון בכוונת מכוון כדי להתיישר עם הימין בליכוד ובקואליציה, שסלד מעמדותיו של שר הביטחון בנושאים של טוהר הנשק והסתייגותו מאימוץ עמדות אנטי־דמוקרטיות.
האמון ביניהם נסדק בשורה של אירועים, והגיע לשיאו כאשר נתניהו לא עידכן את יעלון כי הוא מנהל משא ומתן על מסירת תיק הביטחון לאביגדור ליברמן, ואולי אפילו בעוד שנה ליצחק הרצוג. כך או כך, נתניהו שגה כשלא עמד על שתי תגובות של הציבור: ההלם מפרישתו של יעלון, וזהותו של היורש.
אילו הביא תחתיו אישיות מוסכמת, בעלת רקע ביטחוני מתאים, היה קם לנתניהו קולט רעמים. אך לא ליברמן עם שובל החשדות שפירטה בהרחבה אביה אל"ף, אשר חקרה את ענייניו, ועם שורת המקורבים שהגיעו עימו למשרדי הממשלה ולכנסת, וממתינים עתה עם כתבי אישום פליליים חמורים.
על ליברמן חל הכלל שקבעו חכמים לנזיר: ילך סחור־סחור ולכרם לא יקרב. לא נכון להציב אותו ליד הר של תקציב בשיעור 70 מיליארד שקלים.
נתניהו שגה גם מבחינה מדינית ופוליטית. הרי זמן מה לאחר כניסתו ללשכה בקריה יעמיד אותו חמאס־עזה במבחן וישגר טילים לעבר ישראל. ליברמן יגיב במתינות. ילעגו לו. הוא יאשים את נתניהו, שבולם אותו (בתבונה, כפי שהריסון שהפגין בצוק איתן עם יעלון ובני גנץ היה אחראי בניגוד לביקורת מהימין הקיצוני בקואליציה ומליברמן). תיגרם מבוכה. נתניהו יחזור על מה שעשה ליעלון ויזמין את ליברמן לשיחת הבהרה. איני חותם בטביעת אצבע כי שר הביטחון יגיע במועד שנקבע לו.
הדחת יעלון לא היתה עוד פרידה משר בכיר. היא תוסיף להדהד בארץ ובעולם כפי שיתברר בעיתוני סוף השבוע במערב. עוד נזק לישראל. מעידה המשחקת לידי אנשי הזדון המבקשים להציגה כיותר אלימה ופחות דמוקרטית. יהיה קשה למחוק רובד זה למרות שברור לי כי ליברמן יפתיע ועתיד לעקוף את נתניהו בשיתוף פעולה הדוק עם ארה"ב.
ויעלון? הוא דג של מים עמוקים. פעמים רבות תהו אישי ציבור (גם נתניהו) לאן פניו בעודו מסתגר במכון שלם וכותב את ספרו, שהעיד כי נותר בן־גוריוניסט מקורי. אין ספק שיגיח. שורה של אישים הממתינים לאות ומפלגות המחפשות מנהיג יקבלו אותו בזרועות פתוחות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו