נאום סגן הרמטכ"ל מוכיח: יש להבהיר לקצינים את גבולות חופש הדיבור • כשהתייחסתי לנושאי חברה כלובש מדים, חטפתי כהוגן - ובצדק • התופעות שהזכיר גולן אכן מדאיגות, אך כאיש צבא אין תפקידו להיאבק בהן
אחד הקצינים המוערכים בצבא ארה"ב, הגנרל סטנלי מק'קריסטל, התמנה לפני כשבע שנים למפקד המערכה באפגניסטן. הוא הצליח מאוד בתפקידו, אולם לאחר כשנה הוא, או אחד מאנשיו, העבירו בפני עיתונאי ביקורת על סגן הנשיא, על היועץ לביטחון לאומי ועל מדיניות הנשיא באפגניסטן - ובכך הגיעה הקריירה הצבאית שלו לסיומה.
אין זה מקרה בודד בהיסטוריה המודרנית של צבא ארה"ב; כך קורה כשיש מערכת ברורה של כללים, הקובעת את המותר והאסור ואת מגבלות ההשתתפות של גורמים צבאיים בדיון הפומבי. אפילו בטקס הכתרת הנשיא, שבו יושבים מפקדי הצבא כאות לכפיפותם למערכת האזרחית, איש מהם אינו מוחא כפיים במהלך הנאום או בסופו; הם אינם רשאים להביע את דעתם על דברי הנשיא, גם אם מדובר בדעה חיובית המבוטאת ללא מילים.
דבריו מעוררי המחלוקת של סגן הרמטכ"ל, האלוף יאיר גולן, מאפשרים לעסוק בסוגיה בהיבט רחב ועקרוני. אני מרגיש בר־סמכא בנושא, כמי שהיה בשני צידי המתרס וכמי שנאלץ, כלובש מדים, להיאבק כדי להשמיע את דעתו - ולא תמיד בהצלחה, יש לומר.
חמישה כללים מחייבים
הכלל הראשון מחייב את הדרג המדיני, שעליו חלה החובה להאזין לדרגים הצבאיים והמקצועיים (קהילת המודיעין ומשרד החוץ, למשל) בתחומי אחריותם, ולהבטיח כי לא ייפגעו - גם אם השמיעו דעה שונה לחלוטין מדעת הדרג המדיני או ביקרו באופן מקצועי החלטות שהתקבלו בתחומים אלה.
הכלל השני מחייב את הדרגים המקצועיים. מכל קצין מצופה לומר לדרג המדיני את כל אשר הוא חושב בתחום שעליו הוא מופקד. במקרים חשובים, אם חש הקצין שלא ניתנה לו ההזדמנות להתבטא כראוי בפורומים המתאימים, חלה עליו החובה לכתוב את דעתו ולהעבירה לדרג המדיני, בין שהיא תואמת את דעת מפקדיו הישירים ובין שלא.
סטייה מהכלל הראשון או השני תביא לכך שהדרג הצבאי לא יוכל לממש את חובתו - להביא בפני הדרג המחליט את השיקולים המקצועיים בתחום הביטחוני. יתקבלו החלטות פגומות, מפני שיחסר למחליטים הבסיס המקצועי ההכרחי כדי לקבל יותר החלטות נכונות. והיו דברים מעולם.
הכלל השלישי קובע כך: גם אם התגלעה מחלוקת בין הגורמים המדיניים והצבאיים, מרגע שהדרג המדיני קיבל החלטה, יבצע אותה הדרג הצבאי כאילו זו דעתו ולא יפעל נגדה בשום אופן. במקרים קיצוניים, אם אינו רוצה ליטול חלק בביצוע ההחלטה, שמורה לו הזכות להתפטר מתפקידו.
סטייה מהכלל השלישי תביא לכך שהדמוקרטיה תיפגע, כי הדרג המדיני לא יוכל לממש את האחריות שהוטלה עליו על ידי העם בבחירות חופשיות. שמירה על הכלל היא הערובה היחידה מפני התפתחות היכולה להוביל לפוטש. כשהדרגים המבצעים פועלים לסיכול החלטות הדרג המדיני, הם עוברים עבירה חמורה ביותר ומפרים את האימון שניתן בהם.
הכלל הרביעי גורס כי המקום להבעת הדעה המקצועית הוא בתוך המערכת: בקבינט, בממשלה ובוועדת החוץ והביטחון. קצינים ואנשי קהילת המודיעין אינם אמורים לחלוק את דעתם עם הציבור הרחב.
לעומת זאת, חובתם להביא לידיעת הדרג המדיני את דעתם, גם בלי שהתבקשו. מי שחש כי דעתו לא נשמעת או שלא מתייחסים אליה ברצינות הראויה, או כי על פי שיפוטו יש להביא את הדברים בפני הציבור הרחב, יכול לעשות זאת - אך לאחר שהתפטר, ובלי לחשוף סודות מדינה.
הכלל החמישי הוא כלל של אל תעשה: קצינים, כשאר הגורמים הממונים במערכת הממשלתית, לא אמורים לחוות דעה בנושאים שאינם בתחום אחריותם, ובוודאי לא בנושאים שמצויים במחלוקת פוליטית. מעורבות קצינים בדיונים שמחוץ לתחום אחריותם היא תופעה שאם לא תיגדע באיבה, עלולה להביא לכך שהצבא יהפוך למוסד בעל אופי פוליטי, וכזה שבמקרים קיצוניים יקודמו בו אנשים משיקולים פוליטיים ולא מקצועיים. זה תרחיש שנראה לא מציאותי כיום, וצריך להיראות כך גם בעתיד. לכן יש להקפיד בנושא על קלה כבחמורה.
"חכמים, היזהרו בדבריכם"
חמשת הכללים הללו נכונים לכל הפקידות הממשלתית, אלא שההקפדה על אנשי הצבא וקהילת המודיעין צריכה להיות חמורה יותר בשל האופי הקריטי של הנושאים שבהם הם עוסקים והכוח הרב שיש בידם, עד כדי סיכון ההליך הדמוקרטי.
ראש הממשלה כבר סיכם את דעתו על דברי סגן הרמטכ"ל באומרו "ממשיכים הלאה", וטוב שכך. אין בדבריו של האלוף יאיר גולן סיבה לפסילתו בעתיד, אבל אני מבקש להשתמש בהם כדי להדגים את הכללים שכתבתי למעלה:
כשקצין בכיר מדבר עם חניכי מכינה קדם־צבאית על הפעלת הכוח והזהירות המתבקשת בסביבה אזרחית, הוא מדבר בתחום אחריותו, ודבריו מכוונים לאנשים שעל התנהגותם בצבא הוא רוצה להשפיע. ודאי שנכון שיעשה זאת בפני חיילים, אך גם בפני מי שעומדים להיות חיילים. אני גם מסכים עם ניסוחיו, המצביעים על תפיסה נכונה של מוסר הלחימה המצופה מחיילי צה"ל, חרף הקושי שהם מציבים ללוחמים בשטח.
לעומת זאת, כשקצין בכיר מנתח את מצב החברה הישראלית בתחומים חברתיים, דתיים, מוסריים או מדיניים, עניינים שיש לו עליהם דעה אישית, אפילו מנומקת וחכמה - הוא חורג מגבולות המותר. כשעשיתי זאת במדים חטפתי כהוגן, ובצדק. בדברים שאמר סגן הרמטכ"ל, מהם אולי היה אפשר להבין שהתהליכים בחברה הישראלית דומים במשהו לתהליכים שהובילו לשלטון הנאצים, הוא טעה פעמיים: פעם אחת בעצם העיסוק בנושא - שאינו מעניינו בשום אופן, ופעם שנייה בהשוואה חסרת בסיס ומזיקה ביותר. גם אותי מדאיגות חלק מהתופעות שציין גולן, וגם לדעתי צריך להיאבק נגדן, אך כל עוד הוא במדים - לא הוא האיש שצריך לעשות זאת. אפילו לדבר על כך בפומבי אסור לו. זה חלק ממחיר השירות בצבא.
כחלק מהתבגרותה של המדינה, הגיע הזמן לנסח כללים ברורים בנושאים אלה. קביעת קווי מותר ואסור מקלה מאוד, אם כי גם לאחר הקביעה הזאת יהיו בוודאי ויכוחים לא מעטים על משמעותם הלכה למעשה. "חכמים, היזהרו בדבריכם", אמרו חז"ל, ואמירה זו כוללת את סגן הרמטכ"ל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו