תספורת זה עניין של הרגל

תחושה של שידור חוזר. הודעתה הבהולה של אפריקה־ישראל באישון לילה על כך שהיא עלולה להגיע למצב של חדלות פירעון ומעוניינת להיכנס להסדר עם הנושים, הזכירה לרבים את ה"סבב" הקודם, שהיה במובנים רבים הראשון מסוגו בגל הסדרי החוב שפקד אותנו בסמוך למשבר הכלכלי העולמי של 2008 ולאחריו.

הסדר החוב הראשון של אפריקה־ישראל סוכם בחודשים שקדמו לאוקטובר 2009. העולם התאושש אז מאחד המשברים הכלכליים הקשים שידע. אבל המשבר הנוכחי בחברה נובע מהשקעות כושלות שלה בהיקפים עצומים בכלכלה הרוסית. מה שנותר בשורה התחתונה זה שמחזיקי האג"ח מקבלים את דרישת התשלום, בדרך כלל בצורה של תספורת.

מאז הסדר החוב הראשון של אפריקה ישראל ראינו לא מעט אנשי עסקים מקומיים שהתמנפו ונפלו מהמנוף הפיננסי שהקימו, ובהם אילן בן דב, נוחי דנקנר ומוטי זיסר. משהו בשיטה הישראלית מוביל אותנו בתוך כמה שנים לשידורים החוזרים האלה. בשלב מסוים, אחרי שהדי הזעם הציבורי שוככים, הם חוזרים לגייס, ושומרי הסף בבתי ההשקעות נזכרים באיזו נוסטלגיה מתקתקה, מתרצים ומזרימים כספים. לא כספים אישיים של מנהלי ההשקעות בקרנות הפנסיה וקופות הגמל חלילה, כספי החוסכים. על סמך מה? על סמך הבטחות העבר. על סמך סיפורים, נוסטלגיה ואיזו אחווה מוזרה, אחוות טייקון־פיננסייר. 

ישראל היא מדינה מלאה בתקנות רגולטוריות כרימון, אבל דווקא מסקנות עם שיניים מגל התספורות שעבר המשק, לא באו עדיין לידי ביטוי. וקלקולי 2008 עלולים לחזור אלינו במתכונת חדשה, כאשר אפריקה־ישראל היא רק הסנונית. החוסכים לפנסיה רצו להמר בבניית קניוני ענק ברוסיה? האם מישהו הכין להם תיק פנסיוני ששיקף את מידת הסיכון שהם מעוניינים בה? ברור שלא. 

פנסיה בניהול אישי, שבה האחריות לכסף הנחסך לגיל פרישה מוטלת על כתפי כל אחד ואחת מאיתנו, היא בבחינת סיפור נדיר ויקר ביותר בישראל. בארה"ב נהוגה קופת גמל בניהול אישי, וכאן בארץ אמר לי פעם פקיד בכיר שעוסק בנושא, כי אם "יטילו אחריות" על כתפי האזרחים, כשהם ייכשלו בהשקעות שלהם הם יבואו בתלונות לממשלה. 

ונניח שזה נכון. שאנשים יאשימו את הממשלה בטעויותיהם. מי בכלל מעניש את מנהלי ההשקעות היום? מי בכלל יודע מי מהם קיבל את ההחלטות ששלחו את חסכונות הציבור לבנות קניון ברוסיה או בנייני רכבת בדרום ברלין. ואל תחשבו שהכסף שאתם מפרישים בכל חודש לא מוצא את עצמו בכל מיני מקומות כאלה. 

השקעות יכולות להיות כלי מצוין לצמיחת המשק. אך בשנים האחרונות חלו מגמות שמזמנות לישראל חברות נדל"ן כושלות מצפון אמריקה ומשדלות את כספי המשקיעים לחגיגה מסוכנת. בו בזמן יזמים ישראלים דוהרים, שוב על כספי הטייקונים, לחורים נידחים בעולם. אם המדינה יודעת לחייב בחקיקה או בתקנות את הציבור להפריש לפנסיה, אפילו את ציבור העצמאים שגם כך חוטף על הראש שלל מסים, קנסות ותקנות, מן הראוי שתדע לדרוש ממנהלי ההשקעות להציע חלופות ברמות סיכון משתנות, כדי שאנשים יוכלו לבחור בתיק פנסיוני נקי מהרפתקאות שעלולות לעלות לו בתספורות ענק. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו