העולם והפליטים הסורים: שתיקת הכבשים?

כולנו עדים למה שמתרחש כמה עשרות קילומטרים מהגבול, מלחמה, רציחות, חטיפות, אונס, והרבה הרס ודם, עד כדי כך שהרעיון להיות פליט הפך לחלום עבור מאות אלפי אנשים, ובדרך להשיגו הרבה נורים למוות על גדרות של מדינות אחרות, חלקם טובעים למוות לפני הגעתם לחוף מבטחים, וחלקם מוצאים את עצמם לבושים במדי אסיר ומחכים לגזר דינם.

כשהחלו הצעירים בפרברי חאלב, שבסוריה לצאת לרחובות להפגין כנגד השלטון, רובנו היינו בטוחים שזה עניין של כמה ימים והכל ייגמר. הרי אף אזרח סורי אינו רוצה או חושב לחזור על מאורעות 1982, כשאסד האב השתיק את ההתקוממות נגדו ביד ברזל ולא הייתה לו שום בעיה לגבות מחיר של אלפי חיי אזרחים בכדי לא לערער את השלטון שלו. אך עם הזמן, בעולם התחילו להבין שהדם בסוריה רק ממשיך לנזול, והופך לבוץ שבולע את כל מי שמנסה להיכנס לאדמה הסורית ולסייע.

יותר מעשרה ארגונים ומדינות מעורבים בלחימה בסוריה, בין 250 ל-330 אלף הרוגים, 130 אלף אסירים וחטופים, יותר מחמישה מיליון שנדדו ממקום מגוריהם ו- 3,420,000 איש שהפכו לפליטים. מספרים עצומים לתקופת זמן כה קצרה, ועדיין לא ראינו התערבות בינלאומית ממשית לסיום מרחץ הדמים. ההיסטוריה מעידה על מקרים פחות אלימים שגבו הרבה פחות אבדות בדם שבהם מעצמות העולם התערבו באופן מידי בכדי לשלוט במצב ולהשליט סדר, אך כנראה שבאדמת סוריה אין מה שיפתה את צבאות מעצמות העולם לפעול.

סוגיית הפליטים הסורים, לדעתי, מחייבת תשומת לב יתרה - המוני אנשים ברחו בעל כורחם מבתיהם, הרבה אנשים שעד לאחרונה בשלום ובשלווה לכאורה, נלחמים הם בכל כוחם על קבלת מעמד פליט כשהם ניצבים בשערי הכניסה של מדינות אירופאיות בתקווה שיתקבלו כפליטים. בחלק מהמדינות הם מתקבלים ובאחרות לא, בחלק מהארצות הם רצויים ובחלקן לא. יש גם מי שזכו למעמד פליט וכבר הסתבכו בפלילים במדינה שחיבקה אותם. כל העולם רואה את המראות המזעזעים והמחרידים של נשים, זקנים וילדים המנסים להיכנס למדינות זרות, אך העולם שומע על הדרך הנוראית שעליהם לעבור, מבלי לדעת בכלל אם יישארו בחיים בסופה, ועדיין שותק.

וכשעוסקים במשבר הפליטים מסוריה, אי אפשר שלא להזכיר את סיפור הסכסוך הערבי-ישראלי. מספר הקורבנות בסוריה מוכפל פי כמה וכמה בכל הקטגוריות לעומת המספרים הפלשתינים בתקופה בת ארבע שנים, אך הפליט הסורי עדיין שווה ערך פחות מהפלשתיני עבור הקהילה הבינלאומית ולפליט הפלשתיני יש  מעמד מכובד יותר באו"ם. 

ידיעה על מעצר פלשתיני שהסתבך יכולה לגנוב את כל הפוקוס וזמן השידור במהדורות החדשות בעולם לעומת ידיעה על עשרות פליטים סורים, שנתקעו היכן שהוא. מדינות המפרץ, שתורמות מיליונים לרשויות ולארגונים הפלשתינים, אינן יכולות לקחת חלק ולסייע לאותם אנשים שנתקעו בגבולות בין אש המלחמה עקובת הדם שהחריבה את ארצם, לבין רחמיה של ארץ אחרת שאולי תקבל אותם אליה, ואולי תעניק להם מעמד פליט?! ומה עם סעודיה שבתקופת אלחג' מספקת מאהלים ברמת חמישה כוכבים למיליונים של אנשים שעולים לרגל למכה, האם כל הכסף והלוגיסטיקה הללו נעלמים כשמדובר בפליטים הסורים?

הרבה שאלות קשות עולות לגבי המצב בסוריה אך לאותם פליטים אין את הזמן הזה - כי מספרם של הנרצחים והנמלטים עולה גם בכל יום. מתי העולם יתעורר אם בכלל? רק אחרי שהמספרים יהיו זהים לאלה שהיו בשנות הארבעים באירופה? האם זו לא אותה מדיניות של קטלוג וסיווג סוגי דם וערכו ע"י הקהילה הבינלאומית שהביאה אותנו למצב הזה? מדיניות שאומרת, בלי מילים, שדמו של האחד פחות מדמו של האחר, ולכן אין טעם בלהתערב ולסכן את משאבינו?

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו