ניווט והתמצאות במרחב היא מיומנות הכרחית לכל אדם, בוודאי לחיל. נכון, לא כל חייל נדרש במסגרת תפקידו להשתמש במיומנות זו, אך בעיני היא תנאי בסיסי להכשרת חיילים, בכל תפקיד בכל צבא.
לא לכולם קל ללמוד לנווט, לא כולם נדרשים להגיע לרמות ניווט גבוהות וייחודיות אך אין חולק על כך שרכישת מיומנות הניווט היא כלי יקר ערך, כלי אשר מניח נדבך משמעותי בביטחון העצמי של כל חיל, של כל אדם.
הבנת תמונת השטח, היכולת לאתר את המיקום העצמי, קליטת המרחב, התבליט, התכסית, הכוונים והמרחקים בלימוד בסיסי ויסודי של קריאת מפה או תצלום אויר, הכרת גרמי השמיים ביום ובלילה, ובאמצעות אלה לבנות ביטחון עצמי ביכולת להתמצא בכל שטח, לקבל החלטות נכונות ושקולות בהתאם למגבלות השטח בנוסף למגבלות ולתנאי מזג אויר, עבירות ברכב או ברגל ועוד הם ״א״-״ב״ בהכשרת חיילים וחיילות בכל תפקיד בכל צבא.
הטכנולוגיה עשתה בעשורים האחרונים קפיצות מדרגה רבות ומשמעותיות בעולם הניווט וההתמצאות ותרומתה האדירה הותירה חותם אצל רובנו ככולנו. אמצעים כגון ה- GPS, שפותחו בתחילה לעולמות הצבאיים, מצאו דרכם לשימושים אזרחיים בחיי היום-יום שלנו. וכן, אמצעים שפותחו לצרכים ולשימושים אזרחיים, כמו אפליקציית waze המצוינת, המצויה בשימוש בכל פינות תבל ובוודאי בישראל, נמצאת בשימוש גם בידי אנשי צבא וביטחון, תמיד נכונה לצאת לדרך. לפינוק הזה יש מחיר, אבדן יכולות פשוטות ויצירת תלות מסוכנת.
ברור לכל כי הטכנולוגיה בכלל, והטכנולוגיה המתמקדת בעולם הניווט בפרט, היא מכפיל כוח וחיסכון מעולה. היא מייצרת חיסכון בזמן, וכן חיסכון במשאבים ובמאמצים שניתן להפנותם למקרי שגרה ובוודאי בשעת חירום.
אבל, וזהו אבל גדול מאד הפעם, מדובר בכלים ומערכות עזר בלבד! אסור לשכוח זאת בשום אופן. כי כשהסוללה נגמרת, כשאין קליטת לוויין או סלולר, כשמכשיר הסלולרי נשבר, מתקלקל או נלקח משום מה מהמשתמש, כשישנן מגבלות שאינן ״נטו תנועה״, כגון מחסומים, גבולות, סגירות ביטחוניות שונות, או אפילו עבודות בדרך או פגעי טבע - הטכנולוגיה, תהא מתקדמת ככל שתהיה, מפנה מקומה למיומנות הבסיס, ובהיעדרה, במקרה הטוב לטעות, ״בירבור״, אבדן זמן ועצבים ובמקרה הרע לאסון.
כולנו מנווטים, כל יום בכל מקום. כולנו נווטים ברמות שונות. אך תנסו להיזכר מי בזבז חצי יום ברחובות איזו עיר גדולה בחיפוש אחרי איזה מלון או מוזיאון? מי ״אכל אותה״ כשנהג מונית מקומי בחו״ל עשה לו סיבוב של שעה כשהמונה דופק והתברר לו שהנסיעה הייתה צריכה לקחת עשר דקות בלבד? מי נשרך מאחור בטיול רגלי בנגב או מסע רכוב ברמת הגולן ונאלץ לסמוך על החבר/ה שיודע לנווט?
האירוע בקלנדיה, בו נכנסו שני חיילים בטעות ללב אזור מסוכן ויצאו ממנו בחיים רק בנס, ממחיש שוב את הצורך החיוני במתן יכולות הבסיס של מיומנות הניווט לחיילים, כן, גם ללא לוחמים. אי אפשר לקבוע אם לא היו טועים גם אם היו מיומנים, כי בניווטים יש טעויות לכולם. גם לנווטים הטובים והמנוסים ביותר ( תאמינו לי ראיתי כמה כאלה בחיי) יש פאשלות, אך אין לי כל ספק שהסיכוי לטעות שכזו מצטמצם לכמעט אפסי, בוודאי כשנעזרים בהצלבת ושיתוף הניסיון ההכרחי של שני החילים גם יחד.
צה״ל פיתח יכולות הדרכה מעולות בתחומים רבים ותחום הניווט בתוכם. אני סבור כי תרומת הכשרת הניווט גם למסגרות הכשרה בסיסיות כנדבך יסוד בחיילות הפרט של כל חייל וחיילת, תעשה שירות חשוב לכלל המשרתים בצבא, שירות חשוב לחברה בישראל ואף תחסוך חיי אדם.
אמנם צה״ל חייב לחלק משאביו בזמן ובכסף לפי הצרכים הממוקדים של כלל מקצועותיו, ואכן יש כאלה שהסיכוי שיאלצו להשתמש ביכולות הנווט שלהם מינימלי, אך כמעבדת ההכשרה והלימוד הלאומית הטובה והיסודית ביותר יכולה להיות זו תרומה משמעותית גם אם לחלק מהמרוויחים לא יהיה מבחן שימושי בעת שירותם כלל.
תגדיל לעשות גם מערכת החינוך אם תחדל מלאשר טיולים שנתיים לתיכוניסטים בין בתי מלון מפנקים ותעודד עוד יותר מהיום, יחד עם תנועות הנוער טיולים רגליים ברחבי המולדת תוך שילוב לינה בשטח, סיורים ביום ובלילה ו״על הדרך״ בהובלת וניווט של התלמידים עצמם, הקניית ביטחון עצמי הנשען, בין היתר, גם על יכולות הניווט וההתמצאות.
הכותב הוא מומחה לענייני צבא וביטחון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
