בשלב ההתחלתי של מאורעות 2011 במצרים, כאשר הצעירים מלאו את הרחובות, לא הייתה דרישה להפיל את שלטונו של הנשיא מובארק. היו דרישות לגיטימיות כמו יותר שקיפות, חופש דיבור, יותר מקומות עבודה ובכלל אופק חדש לצעירים אשר התייאשו משלטון שארך שלושה עשורים. התגובה הקשה של המשטרה ואנשי הבטחון כלפי המפגינים ובמקביל לחץ אמריקני כבד לביצוע רפורמות אמיתיות, הם אשר הביאו להתפתחויות הדרמטיות שבסופן הודח הנשיא מובארק. מאז המאורעות הללו חלפו חמש שנים ובמצרים הציבור שואל מה נשתנה מאז.
מצרים חוותה מאז המהפכה שלושה משטרים שונים עם שלושה שליטים שונים. הראשון בהם, משטר הגנרלים אשר עשה את כל הטעויות האפשריות בגלל חוסר נסיון. אחריו בא שלטון האחים המוסלמים עם הנשיא מורסי, אשר רצה לממש את חלום האירגון להקמת מדינת שריעה וחליפות איסלמית. משטר זה שרד שנה אחת בלבד ולאחריו בא שלטונו הנוכחי עם הנשיא א-סיסי. קשה שלא להתרשם מהמאמצים שמשקיע הנשיא אל סיסי כדי להביא יציבות למצרים ולשפר את מצב האוכלוסיה בכלל, אך הבעיות הן רבות וקשות.
כדי לחולל את השינוי לטובה, בחר א-סיסי לגוון את קשריו בעולם ופתח במדיניות חוץ אקטיבית. אין שבוע שהוא לא נוסע ליעד בחו"ל - הכל במטרה לשכנע משקיעים לבוא למצרים. הוא זוכה להצלחה, אבל לא בצורה מזהירה כי המשקיעים חוששים מהמצב הבטחוני. א-סיסי הכריז על מלחמת חורמה נגד הטרור אך גם כאן הוא זוכה להצלחה מוגבלת. הטרור הג׳יהדיסטי אינו פועל רק בתוך סיני אלא הוא כבר חצה את התעלה אל מצרים גופא. מצרים מנסה להתאים את עצמה לשיטות החדשות למאבק בטרור שהוא שונה מהמאבק הקונבנציונלי בין צבאות, אך היא עושה זאת בהססנות. הרושם שנוצר הוא שהיא מתקשה להדביר את מגפת הטרור. עליה לבקש עזרה מבעלי נסיון בתחום, והיא לא עושה זאת.
א-סיסי חפר תעלת סואץ שנייה מקבילה לתעלה הידועה בתקווה שיוכל להכפיל או אפילו להשליש את ההכנסות ממעבר האוניות, כסף ישיר לקופת המדינה. אך לצערי גם כאן אין פריצת דרך אלא רק שיפור מסויים. הוא השלים את מפת הדרכים עליה הכריז כאשר הדיח את הנשיא של האחים המוסלמים, תכנית שכללה כתיבתה של חוקה חדשה, בחירות לנשיאות ובחירות למועצת העם, הוא הפרלמנט. מצרים אמורה להיכנס לעידן פוליטי יציב יותר ממה שהיה לפני חמש שנים.
להשלמת התמונה, מאחורי א-סיסי לא עומדת מפלגה כמו שהיה לכל שאר נשיאי מצרים וגם לא קבוצות פיננסיות או פוליטיות תומכות ומממנות .הוא שואב את כוחו מאהדת הציבור ועד כה אהדה זו היא מרשימה. אבל אם הציבור יגיע למסקנה שנשיאו לא מקיים את הבטחותיו לשינוי המצב באופן טוב יותר ממה שהיה לפני חמש שנים, הוא לא יהסס לחזור לכיכר תחריר בדרישה להחליפו. לכן א-סיסי משתדל ומשקיע והוא בדרך הנכונה. כבר עכשיו מצרים התייצבה פוליטית מאז המהפיכה שפרצה לפני חמש שנים אבל הסכנות עדיין קיימות, ועימן סימן שאלה גדול לגבי העתיד.
הכותב הוא שגריר ישראל במצרים לשעבר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו