מקרים קשים מולידים תוצאות קשות. מקרים קשים מאוד מולידים תוצאות קשות מאוד, ולא תמיד נוחות לעיכול.
פרשת רצח הילדה תאיר ראדה ז"ל היא אחת מהסוגיות הקשות ביותר שהונחו לפתחו של בית המשפט בשנים האחרונות. מבחינה אנושית, משפטית, מוסרית ומערכתית כאחד.
רעשי הרקע שליוו אותה, לנוכח עדותה של ד"ר מאיה פורמן־רזניק, שתמכה בעמדת ההגנה אך נבחרה לימים לכהן בתפקיד בכיר במכון לרפואה משפטית, העצימו את הדרמה. הכרעתו של בית המשפט העליון סיימה פרק נוסף בפרשה כאובה זו, אך התהיות נותרו בעינן. גם החשש שאדם חף מפשע יושב בכלא תשע שנים על לא עוול בכפו קנה לו שביתה אצל חלק מבני הציבור שאינם בקיאים בפרטי הפרשה ובמסכת הראיות הסבוכה והמורכבת שלה.
במשפט פלילי, אדם מורשע רק כאשר אשמתו הוכחה "מעל לכל ספק סביר". כאשר יש שופט אחד שמפקפק בהרשעה, ההיגיון אומר שנוצר ספק סביר שצריך להביא לזיכוי הנאשם, שהרי לפחות אותו שופט מטיל ספק בהרשעה. כאשר מדובר בספק שמטיל בהרשעה שופט של בית המשפט העליון, הספק רק מתעצם.
אך לא זה הדין בשיטת המשפט הישראלי, שלפיה דעת הרוב היא הקובעת. לפני כמה שנים נעשה ניסיון לאמץ פתרון שמוצע בשיטות משפט אחרות, ולפיו במקרה שאין הרשעה פה אחד יש לזכות את הנאשם. ועדת מומחים שישבה על המדוכה, בראשות פרופ' אהרון אנקר, החליטה להותיר את המצב המשפטי על כנו, למרות אי־הנוחות שהוא מעורר.
דעה מתונה יותר השמיעה בעבר השופטת מרים בן־פורת, המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון. בחוות דעת שהגישה לשר המשפטים בעקבות הרשעתו - ברוב דעות - של סלימאן אל־עביד ברצח הנערה חנית קיקוס, הציעה בן־פורת להבחין בין שאלות שבעובדה, שבהן אולי יש מקום לדרוש הכרעה פה אחד כתנאי להרשעה, לבין שאלות משפטיות, שבהן אין ברירה אלא להכריע בדעת רוב.
בנסיבותיו הספציפיות של אותו מקרה, סברה בן־פורת כי ראוי להקל בעונשו של הנאשם, משום שחילוקי הדעות בין השופטים מעוררים ספק כבד בלב הציבור בדבר אשמתו, ולנוכח עקרון היסוד שלפיו הצדק צריך להיראות ולא רק להיעשות.
לנוכח חילוקי הדעות בין השופטים, יגישו מן הסתם סניגוריו של זדורוב בקשה לדיון נוסף בתיק בהרכב מורחב של חמישה שופטים או יותר. עם זאת, פסיקה קודמת של בית המשפט העליון צימצמה עד למינימום את המקרים שבהם יאושר דיון נוסף, וקבעה שזה יתקיים רק במקרים נדירים וחריגים ביותר, מעטים במעטים, שנער יספרם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו