ההישג ההיסטורי בהסכם שבין משרד האוצר להסתדרות היה שלראשונה היה שר האוצר בעמדה חברתית יותר מאשר יו"ר ההסתדרות. אוי לבושה, שר אוצר במדינת ישראל רוצה יותר עבור העובדים החלשים מאשר מי שאמור לייצג את זכויותיהם. כחלון הצליח לשבר את המסיכות מעל פניהם של ראשי הוועדים החזקים והמקורנפים.
בסופו של דבר, הדרישה של משרד האוצר להגדיל בשיעור גדול יותר את מדרגות השכר הנמוכות במגזר הציבורי, גם אם התקבלה במידה חלקית בנוסחה הכוללת, היא אכן סוג של פריצת דרך. המסורת של ההסתדרות במשך עשורים היתה לטעון לדאגה לחלשים אבל לשרת באופן ציני את הוועדים החזקים. הדרישה של ההסתדרות בתחילת הדרך לתוספת שכר באחוזים שיקפה בדיוק את אותה הרוח.
שר האוצר משה כחלון ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן // צילום: נעם ריבקין פנטון
לכאורה, תוספת שכר באחוזים לכלל העובדים היא בבחינת משהו שוויוני, אבל זה רק נראה כך, משום שאחוזים הם דבר מתעתע. כפי שהראינו אתמול, כאשר מוסיפים 11% "לכולם", מי שמשתכר במדרגות השכר הגבוהות מקבל פי 5, פי 6 ולפעמים פי 10 מאשר חברות בדרגות השכר הנמוכות, ולכן ההישג של כחלון הוא בשבירת ההקצנה והרחבת הפערים שההסתדרות איפשרה במשך כל השנים.
השקט התעשייתי שהושג לשנים הקרובות ישרת את הכלכלה הישראלית. אבל חבל שאין עדיין קונסטלציה פוליטית שמחלישה במשהו את הכוח המופרז והמתעצם שצברה ההסתדרות. היא יכולה כל אימת שתרצה לסגור את השאלטר על הכלכלה הישראלית, ואין כל התקדמות לכיוון חירות רבה יותר לבעלי העסקים הקטנים והבינוניים, שבסופו של דבר תוספת היוקר שתשולם מגיעה מפרי עמלם. מעבודתם הקשה של הבלתי מאוגדים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בשורה התחתונה היה קשה מאוד ליו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן להשבית את המדינה כדי לדרוש תוספת תשלום לעובדים. הכלכלה במצב של אינפלציה אפסית, האבטלה ברמה מזערית, הצמיחה - גם אם איטית מבעבר - עדיין חיובית. השכר הריאלי עלה בשנים האחרונות גם במגזר הפרטי ועוד יותר בקרב עובדי המגזר הציבורי.
כל הנתונים האלה מחדדים עוד יותר את ההישג של ההסתדרות בתוספת שכר משמעותית לעובדי המגזר הציבורי, וכרגיל בלי לתת הרבה תמורה בצורה של התייעלות ושינוי במנגנוני הקביעות שמוציאים שם רע כל כך לעבודה המאורגנת בארץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו