חלק ניכר מכלי התקשורת הסבירו בימים האחרונים שהגיע הזמן להפנים שירושלים כבר מזמן מחולקת. "הבירה הולכת והופכת לעיר רפאים" (בן כספית, "מעריב"), "נתניהו מחלק את ירושלים" (סימה קדמון, "ידיעות אחרונות") ועוד.
ובכן בעיניי, גם אם לפי שעה, לנוכח האירועים, ירושלים נראית כהולכת ומתפרקת לחלקיה המופרדים בין יהודים לערבים, זאת לא בהכרח התמונה הכוללת וממש לא בהכרח המגמה לעתיד. בקיצור: מה שקורה הוא לא בהכרח מה שימשיך לקרות, וקשה לחזות במדויק מה יהיו ההתפתחויות בנוגע לעיר הבירה.
במפגש גנרלים שנערך בסיום מלחמת וייטנאם בין קצינים אמריקנים ווייטנאמים, הסכימו הצדדים כי אף שצבא ארה"ב ניצח בכל הקרבות, ארה"ב הפסידה את המלחמה. זה ההבדל המהותי בין מלחמה כתופעה מורכבת לבין כדורגל, למשל, שבו מתקיימת חפיפה מוחלטת בין תוצאות המשחקים לבין הניצחון הסופי. לכן לא קיימת בכדורגל אופציה להפסיד בכל המשחקים ובכל זאת לזכות בגביע. מלחמה ומאבקים לאומיים הם משהו אחר. יש להם את "היום שאחרי" והוא פתוח להתהוות.
אכן השתנה המצב. בירושלים הוצבו מחסומים והוקמו נקודות בידוק בכניסה לכמה מהשכונות, אבל האם מדובר בתהליך שהוא בבחינת אל־חזור?
לעיר בהיקף מטרופוליני יש דינמיקה של השתנות מתמדת. בתהליכי התהוות אורבאניים, גם ללא מצבי מאבק, שכונות עוני הופכות לפתע לאזורי ביקוש והן משנות חזותן ואת האוכלוסייה המרכיבה אותן, וכן לפעמים גם להפך. עיר כישות משתנה יכולה לספוג מאבקים מעצבי מרחב, הפתוחים בטבעם גם למהלכי נגד.
למרות היחס המיוחד שלו היא זוכה, ירושלים אינה מיוחדת במאבקים ובעימותים המתרחשים בה. גם בפאריס יש רבעים שלא מומלץ לטייל בהם, וגם משטרת פאריס אינה משיגה בכל מקום משילות מלאה. האם מישהו יטען שיש בשל כך לחלק את פאריס? רק בשנים האחרונות השיגה משטרת ניו יורק במאמץ רב שליטה מלאה בכל מרחב העיר, אך האם בימים שלא הומלץ להיכנס להארלם מישהו טען שהעיר מחולקת?
מעניין להצביע על אופיו של הדיון בעניין ירושלים: לא מצאתי ולו אדם אחד ששינה דעתו לגבי עתידה הראוי של ירושלים לנוכח האירועים. שני הצדדים במחלוקת על עתיד העיר, בשאלת חלוקתה, מוצאים באירועי השבועות האחרונים תמיכה לעמדתם.
יש המייחלים להיפטר משכונות בעייתיות ושואלים אותי, "תגיד - מהי ירושלים בשבילך? האם גם כפר עקב הוא ירושלים?" תשובתי ברורה: בתפיסתי את ירושלים כמטרופולין, גם יריחו היא ירושלים, ומה שיקבע את מעמדה של ירושלים הוא לא רק מה שקורה בגבולותיה המוניציפליים, אלא מה שקורה ועתיד לקרות במרחב המתקיים סביבה, במרקם הזיקות המטרופוליניות. מה שיקבע את עתידה הוא גם זיקותיה של ירושלים כלפי מרקם היישובים במעגל המקיף אותה, הרחוק והקרוב. זו מהות עוצמתה של עיר שלעולם אינה מוגדרת במגמותיה רק מתוך מה שהיא לעצמה. היא מתקיימת במערכת המתהווה חדשות לבקרים בכל יום - בתוכה ומחוץ לה.
גורלה של ירושלים כבירה ייקבע, אם כן, במערכת הזיקות הכוללת שהיא מקיימת עם המרחב העוטף אותה, היהודי והערבי. בהעצמת המגמות המטרופוליניות המופעלות מחוץ לעיר מצוי פוטנציאל היכול להשפיע גם על מוקדי המאבק, בשכונות בתוך העיר.
השאלה העקרונית כרגע היא מה מבקשים שיקרה. אכן ירושלים היא כרגע בבחינת תא הדנ"א שבתוכו תוכרע שאלת ארץ ישראל. מי שלא יוכל לחלק את ירושלים, לא יוכל לחלק את הארץ לשתי מדינות. כאן מתחיל הדיון והכל פתוח לפעולה. אנו על פרשת דרכים ועדיין הכל אפשרי. צריך לדעת מה באמת אנו מבקשים בהצבת ירושלים על ראש שמחתנו - שיבת ציון במלוא חבלי מולדתנו או התכנסות הולכת וגוברת אל שפלת החוף.
הכותב הוא אלוף (מיל') וחוקר במכון בגין־סאדאתטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו