אל־נכבה, אל־נכסה ואל־אקצא

עוצמת אזרחי ישראל היא "קיר הברזל" הז'בוטינסקאי, החוצץ בינינו לבין טרור המרצחים הפלשתינים רווי השנאה וההסתה. בדומה למאמציהם של סרני פלשתים שבתנ"ך להבין במה כוחו של שמשון גדול, כך חוזרים הניסיונות הפלשתיניים, שהסתיימו מבחינתם תמיד באסונות, לבחון את גבולות כוחה של ישראל הן באלימות והן בתחבולת המו"מ והפיתוי. חרף התבוסות חסרות התוחלת, מתקשים הפלשתינים להפנים את הלקחים, שהחשוב שבהם הוא כי לא יצליחו לחלץ מישראל שום הישג בכוח. מתברר כי מי שאינו מתפתה לאשליות ו"לעיוורון שמשוני", מצליח להכות בעוצמה בחורשי רעתנו ואף להתחזק. 

בספרו "חימוש והשפעה" מסביר האסטרטג תומס שלינג את חשיבות הסבת הכאב לאויב כנדבך מרכזי ביסודות הרתעתו. ואכן, בכל סיבוב של אלימות שהסבו הערבים והפלשתינים לישראל במגמה לחסלה, יצאו הערבים מהעימותים עימנו בשן ועין, והפלשתינים פי שבעים ושבעה. המשל הערבי אומר: "שאל את בעל הניסיון, ולא את הרופא". אכן, חמאס בעזה מורתע עדיין בעקבות צוק איתן, אך חרף המשל החכם לא הפיקו הפלשתינים את הלקחים מתבוסותיהם. כל פלשתיני מכיר את מיתוס "הנכבה", הלוא היא "אסון" הקמת מדינת ישראל ובריחת הפלשתינים בעקבות מלחמת העצמאות ב־48', אך מעטים מהם הפנימו כלקח את העובדה שאסונם נבע מכך שלא קיבלו את החלטת החלוקה, תקפו את ישראל בסיוע מדינות ערב והובסו וברחו. 

בעקבות ה"נכבה" האיומה באה ה"נכסה" הנוראה, הלוא היא תבוסת 67', שהביאה לשחרור ירושלים ויהודה ושומרון מידי ירדן. גם הפעם לא שאלו הפלשתינים את עצמם, מדוע לא הקימו את מדינתם בשטחים אלה עד אז והתעקשו על שחרור פלשתין כולה? בעקבות גלי טרור כושלים מירדן ומלבנון ותבוסת הפלשתינים בשל"ג, באו שתי האינתיפאדות שבהן הוכתה תשתית הטרור הפלשתינית קשות. בצוק איתן נכתשו מאמצי חמאס ליצור איום אסטרטגי על ישראל. הניסיונות "להחרים את העבודה בישראל ואת מוצריה" הסתיימו באבטלת המונים ובעליית מחיר מוצרי ישראל בשוק השחור. אירועי אוקטובר 2000 יצרו בשטחים ובקרב ערביי ישראל אבטלה ומשבר כלכלי חסר תקדים, שלנוכח תופעת "סכינאי אל־אקצא" מאיימים לשוב. 

פרעה נזקק לעשר מכות עד שהירפה מישראל. דומה כי העימות החוזר ב"אל־אקצא" מעיד שהפלשתינים מחקים אותו. לאחרונה שב והזכיר השייח' הירדני אחמד אלעדוואן לפלשתינים שהקוראן מכתירנו כעם הנבחר ויורשי הארץ, ו"פלשתין יוק". אלא שהתנועה האיסלאמית הצפונית שואפת דווקא לשחזר את הטבח שביצע מוחמד ביהודי "חייבר". זיכרון זה צפון באיום שהשמיע כמאל אלח'טיב, סגן ראש התנועה לאחרונה, כשהמליץ לכל היהודים הדואגים לילדיהם להסתלק מ"פלשתין" (הח'ליפות האיסלאמית ובירתה ירושלים) והציע להם את מודל "אנדלוסיה" (ספרד האיסלאמית) - כאזרחים מדרגה שנייה, המשלמים מס גולגולת. 

בספרו "לקחי הערבים מתבוסתם" מצביע יהושפט הרכבי על ההונאה העצמית שבה נתונים הערבים. הח"כ לשעבר טלב א־סאנע (שנשבע אמונים לכנסת ומקבל פנסיה) אמר לאחרונה בראיון לערוץ הטלוויזיה 24i כי "היהודים מבינים רק כוח. טרור חיזבאללה הוציאם מלבנון, רק בכוח חמאס נסוגו מעזה ורק בכוח הההתנגדות הפלשתינית ייסוגו מהגדה המערבית", ולפיכך טרור "ההתנגדות" מוצדק. לצערנו, חלק ניכר מהפלשתינים באיו"ש תומכים במאבק המזוין ומתברר שגם מנהיגי הרשימה המשותפת, וכמובן התנועה האיסלאמית (הצפונית) בישראל, אחותו המפלצתית של חמאס. 

כדי לנמק את רצחנותם משתמשים הפלשתינים בטיעון השקרי, שלפיו החוק הבינ"ל מתיר לעם "כבוש" להילחם ב"מוקאוומה" (התנגדות) "בכל האמצעים" נגד ה"כיבוש" ונגד "המטמאים" את אל־אקצא. אילו הפיקו לקחי אמת, היו הפלשתינים מפנימים כבר ששום שברייה לא תשחרר שיבר מאדמת "פלשתין". אשר לנו, עלינו להמשיך להקפיד שכל התקפה שיזמו הפלשתינים (והתנועה האיסלאמית בכללם) נגדנו תביאם תמיד לריסוק ולהפסד - יחסית לנקודת הפתיחה הרצחנית שממנה יצאו. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו