עוד לפני הגילויים האחרונים על הימצאותם של מים על מאדים, אני אוהב לעקוב באמצעות אתרים שעיסוקם בכך, אחר הצילומים שרכבי החלל שולחים אלינו מהכוכב האדום. בתקופה האחרונה המומחים שעוסקים בנושא מוטרדים מתופעה מעניינת שלא הצליחו למצוא לה הסבר: על מאדים נמצאים כלי רכב שעליהם מותקנות מצלמות המתעדות את הנוף, שמזכיר חלקים בנגב ובסיני.
לא אחת מצלמים את אותו נוף, בדיוק מאותה נקודה, בהפרשי זמנים. אלא שכאן נוצרה תעלומה. בצילום אחד נראות כמה אבנים עומדות בסדר מסוים ובצילום הבא הסדר שלהן שונה. בצילום אחד נראה סלע מסוים מלמעלה, ובצילום הבא הסלע שוב מצולם מלמעלה, רק שהפעם, הפתעה: מונחת עליו אבן.
כאילו מישהו מסתובב שם, בין המצלמות, ומנסה להטריף את דעתם של מי שיקבלו את הצילומים. מה קורה שם? אין תשובה, אבל המסקנה המתבקשת היא שלחייזרים ממאדים יש חוש הומור, מה שאומר שנוכח סרטי האסונות על מה שמתכננים לנו החייזרים, הנה מסקנה מעודדת: הם בסך הכל אוהבים לצחוק.
• • •
התעלומה הזאת מזכירה את הספר "מי הזיז את הגבינה שלי". הספר מגולל את סיפורם של שני עכברים ושני גמדים, שרגילים שחתיכת הגבינה שלהם נמצאת במקום מסוים, אבל מישהו הזיז אותה ממקומה. העכברים יוצאים מייד למסע כדי למצוא אותה, ואילו לגמדים - שהם, נניח, הנמשל לבני האדם, קשה יותר להבין שהמציאות השתנתה. העלילה הזו אמורה להיות מעין משל לחיפוש של האנושות אחר האושר.
מה שמזכיר את גל הטרור הנוכחי. אנחנו מצפים למצוא אותו בהר הבית ובשומרון, אבל מישהו הזיז לנו את האינתיפאדה והנה היא באה ליפו, כשהכל כלול, מאבנים על אוטובוסים, ועד "בדם ואש נפדה את אל־אקצא". באחד האתרים העוסקים במה שקורה במאדים, עיצבו לא מזמן כאילו־צילום של החייזרים שם מפגינים מול אסטרונאוטים עם שלטים: "יאנקים, גו הום". בקרוב ביפו, אם עד אז לא יזיזו אותה.
זה הרגע לחזור לגילויים על המתרחש במאדים. נאס"א כבר בחרה את האסטרונאוטים שהיא מייעדת לנחות על הכוכב. הם נמצאים על אחד האיים של הוואי, בתוך מבנה שאותו מתכננים להטיס אל הכוכב, ומתרגלים את החיים בו. אחת הנשים בצוות היא יהודייה, שכבר אמרה בראיונות שבכוונתה להדליק נרות בכל ערב שבת, למרות שעדיין לא ברור מה המנהגים של היהודים ממאדים לגבי שעת הדלקת נרות.
כל זה מזכיר את שני האסטרונאוטים שהגיעו למאדים, רוב וריץ'. המשימה הראשונה שלהם היתה לבדוק אם יש חמצן בכוכב.
אמר רוב לריץ': "תן לי את קופסת הגפרורים שלך. אני אנסה להדליק גפרור. אם הוא יידלק - סימן שיש חמצן". ריץ' הוציא קופסת גפרורים והושיט לרוב. רוב הוציא גפרור אחד, אבל בשנייה שהוא שיפשף אותו ועמד להדליק, קפץ חייזר כחול עם שני משושים שיוצאים מהראש וצרח: "לא! אל תעשה את זה!"
שני האסטרונאוטים נכנסו להלם. אמר ריץ': "לך תדע, אולי יש פה גז דליק והחייזר מפחד שהכל יתפוצץ". אמר רוב: "אולי, לך תדע". ואז הוא לקח את קופסת הגפרורים, וניסה שוב להוציא גפרור ולהדליק. אלא שהפעם קפצו מולו לפתע עשרים חייזרים וצרחו: "אסור! אל תעשה את זה!"
ואז אמר ריץ': "עם כל הכבוד ליצורים הללו, נשלחנו למשימה מדעית, תן לי את קופסת הגפרורים". הוא לקח את קופסת הגפרורים, הוציא גפרור והדליק אותו, כאשר עשרות חייזרים מביטים בו במבט זועם, התעלם מהצעקות של החייזרים והביט בגפרור. הגפרור נשרף כולו, כמו בארץ, שום דבר יוצא דופן. הוא הביט בחייזרים ושאל: "מה היתה הבעיה שלכם? למה הפריע לכם שרציתי להדליק גפרור?"
אחד החייזרים צעד קדימה וענה: "תגיד, איפה אתה חי? שאבעס היום".
שדה הקרב העתידי
אחרי הרצח בשומרון, ראיינו בטלוויזיה את אחד האלופים במיל'. בדרך כלל הוא במדים, אבל הפעם הכניסו אותו לתוך חליפה ועניבה. לצידו היו עוד כמה חליפות ועניבות, שבתוכן נארזו כמה פרשנים שדיברו ובירברו וניתחו, ואמרו "ברם אולם", וגם "לעומת זאת", ו"למרות זאת" וגם "אי לכך" ו"מדיניות ההכלה" ו"יכולת העמידה" - כי מה הפלשתינים חושבים לעצמם, שהם ירצחו אותנו בלי חשבון וזה יעבור להם בשקט?
אין להם מושג מה אנחנו מכינים להם, זה הולך להיות כואב: הם הרי לא יעמדו בכל ימי העיון והדיונים וההתלבטויות וההתחבטויות של כל גדודי הקצינים במיל' וחטיבות הפרופסורים שלנו, בשאלה האם זו אינתיפאדה שלישית או שזו רק התפרצות של גל אלימות. יחידות מובחרות של פרשנים יקיימו דיונים בלתי נגמרים על היתרונות והחסרונות של השינויים במדיניות התגובה. חכו חכו. אין לכם מושג מה מחכה לכם.
צדק נוסח יפו
יש משהו צודק במהומות ביפו, שהפכה לבירתם של היאפים. למה שרק היהודים בירושלים ובגליל (השבוע ירו צרורות על יישוב יהודי בגליל) ובנגב (שם באופן לא רשמי המשטרה ממליצה ליהודים לא לנסוע בלילה בחלק מהכבישים) וכמובן ביהודה ושומרון ייהנו מהתרבות הפלשתינית? מה עם השמאלנים? להם לא מגיע?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו