המלחמה בסוריה קפצה מדרגה בשבועות האחרונים. תחילה עם מעורבותה הגלויה והבוטה של רוסיה לצידו של בשאר אל־אסד, ואילו עתה עם הגעתם של אלפי לוחמים איראנים, אנשי משמרות המהפכה, ללחום על אדמת סוריה. האיראנים באים כאילו להציל את משטרו הנופל של אסד, אבל בפועל מטרתם היא לבסס את נוכחותם של טהרן ושל משמרות המהפכה שלה על אדמת סוריה, בקרבה ישירה ומדאיגה לגבול הישראלי.
אם למישהו היו תהיות כיצד תיראה סוריה בעוד כמה שנים ומהו העתיד הצפוי לה - האם תישאר בשלטונו של בשאר, ואולי יהיה זה דווקא מנהיג דאעש, אבו בכר אל־בגדאדי, שיהפוך לגורם הכוח המשמעותי ביותר במדינה, ושמא חסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה, הוא שיהפוך לאיש הקובע - באו אירועי השבועות האחרונים והבהירו כי העתיד בסוריה הוא בכלל איראני. שכן מפקד משמרות המהפכה של איראן, קאסם סולימאני, הוא העשוי להכתיב את גורל המערכה בסוריה ואת עתידה של מדינה זו.
המעורבות האיראנית, וכמובן גם הרוסית, בסוריה, לכל הפחות בשלב הנוכחי, אינה יכולה להבטיח את ניצחונו של בשאר אל־אסד. לשם כך יידרשו עשרות אלפי לוחמים איראנים, ואולי אף מעבר לכך. זה, אגב, עשוי להתרחש, שהרי עם הארוחה בא גם התיאבון. אבל במעורבות זו יש כדי להבטיח לעת עתה את שרידותו של בשאר במאחזיו בדמשק ולאורך החוף הסורי. בעצם, בשאר כבר אינו השליט היחיד או האפקטיבי באזורים אלו, אלא איראן וחיזבאללה ועתה גם רוסיה. האיראנים הם הלוחמים בחלק ניכר של חזיתות הקרב העיקריות בסוריה, והם אף ניהלו מטעם עצמם משא ומתן עם המורדים "בלא לספור" בכלל את בשאר.
הנוכחות האיראנית בסוריה אינה דבר חדש מבחינתה של ישראל. זה כמה שנים פועלים אנשי משמרות המהפכה של איראן, באמצעות שליחיהם אנשי ארגון חיזבאללה, להבטיח להם אחיזת קבע לאורך הגבול ברמת הגולן, וגרוע מכך, פועלים לחמם גבול זה.
הנוכחות האיראנית באה בד בבד עם הגברת הנוכחות הרוסית וכמהלך משותף לשתי המדינות. אבל לכל אחת מהן אינטרסים משלה, וכמובן מידת האיום שלהן על ישראל היא שונה. לישראל סיבות לדאגה מן הנוכחות הרוסית, ובכל זאת לרוסיה ערוצי תקשורת פתוחים עם ישראל, ומנהיגיה אינם קוראים בגלוי או בסתר להשמדתה.
כיבושה של סוריה בידי רוסיה, ובעיקר בידי איראן, הוא עוד אחד מפירות המדיניות האמריקנית באזורנו. תוצאה ישירה של הססנות, חוסר עשייה ובעיקר חולשה. זוהי גם תוצאה ישירה של הסכם הגרעין עם איראן. הסכם זה התיימר לטפל בשאלת הגרעין, אבל הותיר את שאלת החתרנות האיראנית במזרח התיכון פתוחה. כעת מתברר שהשאלה לא נותרה כלל פתוחה. מבחינת האיראנים, ההסכם היה עבורם אור ירוק לחדש ואף להעצים את מעורבותם באזור. זוהי אפוא עוד הוכחה לטיבה של איראן החדשה של אחרי הסכם הגרעין. אפשר שבעוד עשור או שניים יתברר כי ההסכם התניע תהליכי עומק באיראן, שיביאו להיחלשות הקיצוניים בצמרת בטהרן. אבל למיליוני סורים, וכנראה גם לאחרים באזור, זה יהיה מאוחר מדי.
אין פלא שרבים באזור משוכנעים כי ארה"ב היתה בסוד המעורבות האיראנית־רוסית בסוריה או, לכל הפחות, אינה באמת נגדה. בדיוק כפי שאינה באמת נגד המעורבות האיראנית המעמיקה בעיראק.
לישראל אסור לעבור לסדר היום על נוכחות גלויה ובוטה של איראן בסוריה. מי ששותק לנוכח 1,000 או 2,000 חיילים איראנים, יגלה מחר עשרות אלפים, ובעוד שבוע יגלה שהללו הביאו עימם ציוד, מטוסים, טילים ועוד ועוד. לישראל יש מלוא הצידוק לתבוע - בין שמרוסיה ובין שמארה"ב, ובעקיפין גם מאיראן - ערבויות באשר למהות ולעתיד של הנוכחות האיראנית בסוריה (למשל, שלוחמים איראנים לא יחצו את קו דמשק או שלא יתוגברו בטילים ובמטוסים). עדיפה יקיצה מוקדמת מאשר התעוררות כואבת כשיהיה מאוחר מדי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו