במציאות הרווחת בישראל אין יסוד לתלונת גל הירש, שהחקירה נגדו צצה לפתע בתיקי המשטרה כדי לחבל בבחירתו לכהונת המפכ"ל. זה קצב העבודה הרפוי שגורם לחקירות להימתח דרך קבע לאורך שנים. הרפיון הוא אחת הסיבות שגרמה לגלעד ארדן לחוש נכון בצורך לטלטל את המשטרה, שהפכה לגוף מסואב. התלונה נגד הירש הגיעה ב־2013 והמתינה ככל האחרות, אך ברור כי מהרגע שבו נודע על המינוי הצפוי היה צורך דחוף לעיין בה ולקדמה על פני האחרות. טבעי לגמרי.
האשם הוא בהליך הבחירה, בכיפוף הידיים בין בנימין נתניהו לבין ארדן, שחייב היה להסתיים כבר לפני כחודשיים, בתום כהונת המפכ"ל יוחנן דנינו. אז ניתן היה ללחוש על אוזנו של יהודה וינשטיין במה מדובר, והבירור היה מתנהל בנחת ובאחריות. נתניהו ו/או ארדן חייבים הסבר לציבור מי אחראי לשיבוש לוח הזמנים הראוי.
לעומת זאת, הבירור הנפתח עתה אינו רגיל. אין לחזור על הסיבוך שליווה את בחירת יואב גלנט לרמטכ"ל. חייבים לחקור במהירות וביעילות את הטענות נגד הירש, ועם כל הכבוד לרמה המקצועית של המשטרה, שנכשלה בבירור פרשת המסמך המזויף שבו החזיקו גבי אשכנזי, ארז וינר ובועז הרפז - החקירה אינה יכולה להתנהל על ידי כחולי המדים בלבד. הם צד במלחמת המוחות הזאת.
נחוץ גילוי נאות של תום לב ויש כורח להימנע מהסחבת הרגילה, ובנתונים אלה צריכה המשטרה לגייס למעין שירות מילואים מישהו מן האישים שמילאו בעבר תפקידים כאלה. אפשר לזמן יועצים משפטיים בדימוס (אהרן ברק, יצחק זמיר), או פרקליטי מדינה (דורית ביניש, עדנה ארבל, משה לדור) לעמוד בראש צוות החקירה ולהנחותה, כדי שניתן יהיה להציג בתוך כמה ימים את התמונה המעשית בפני ועדת יעקב טירקל הדנה במינוי של הירש.
חקירה זו חייבת להתנהל אפילו קיבלו ארדן והירש את ההצעה שעלתה כאן, ואמש גם בערוץ 2, שייבחר לכהן כניצב תחת מפכ"ל חדש מבין הלשעברים, ומקץ שנתיים־שלוש יהיה המועמד המועדף לרשת אותו.
חבריו של הירש טוענים כי הכל עורבא פרח, עורב פורח, והוא ישר וכן והגון ולא שיחד איש בעסקותיו בחו"ל. סיום כזה של הבדיקה מאחל כל ישראלי להירש בין שיתמנה, בין שלאו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו