כיצד לפרש את נאום הלאו־לאו־לאו שנשא אתמול יצחק הרצוג בוועידת העבודה בהתייחסו לאפשרות צירופה לממשלה? כך: אני, הרצוג, השארתי פתח צר לחבור לממשלה וספגתי ביקורת ממפלגות האופוזיציה, ובעיקר מחברי סיעתי. בנימין נתניהו לא גילה עניין (או מספיק עניין) להיכנס לחדר המשא ומתן לבד מגישושים ורמזים מכיכר העיר, ולפיכך טרקתי את הדלת. סביר להניח כי נתניהו יסביר את האירועים אחרת, בעיקר לאחר שקרא בשבוע שעבר לאיחוד כוחות בין תלמידיהם של זאב ז'בוטינסקי ודוד בן־גוריון.
הדעת נותנת כי לא תיתכן חבירה כל עוד לא הוכרע גורל מיזם הגז השנוי במחלוקת חריפה, והיום יתווסף לו רובד עם פרסום הדו"ח של מבקר המדינה. אך משה כחלון לוחץ על נתניהו לצרף את הרצוג כדי להקל את אישור התקציב. מחיר סיעת העבודה גבוה עד לאישור התקציב, ונמוך אחריו.
אם נכונה טענת אורי אריאל מהבית היהודי כי בפועל הפסיק נתניהו (לזמן מה) את הבנייה ביהודה ובשומרון, כי אז הדבר היה מקל את הצטרפות העבודה לממשלה. אך נתניהו אינו יכול לעשות שימוש פומבי בצעד זה כלפי הימין בליכוד ובקואליציה בכלל. יוצא כי הוא נוקט צעד מדיני נכון, שאינו מניב לו תמורה פוליטית.
כדי להצטרף לממשלה נזקק הרצוג לביסוס ההתחייבות לפתרון "שתי המדינות", להחדלת ההתנכלות לבית המשפט העליון ולחלוקת תיקים נדיבה. האם נתניהו מעוניין לצרפו? רק הוא יודע. לא מן הנמנע כי נתניהו מדבר בחיטין ומתכוון לשעורין, מעורר תשומת לב במחנה הציוני ובפועל מבקש להתגבר על האיבה של אביגדור ליברמן כלפיו תוך צירוף ישראל ביתנו לממשלה. זה יחסוך מנתניהו את הצורך בארגון־מחדש עם תמורות מהפכניות של חלוקת התיקים.
הממשלה תתקשה לשרוד עם 61 ח"כים. בכמה עניינים היא כבר נהנית מרוח גבית של ליברמן (הגז, החוק הנורבגי, הוועדה לבחירת שופטים). הקצר בין נתניהו לבין הרצוג מרחיק שלא לצורך את יום הרחבתה, ולראשונה מעורר תהייה אם צעד כזה בכלל אפשרי. חבל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו