"השמועות על מותי היו מוגזמות ומוקדמות מדי", כתב פעם מרק טוויין. בשינויים המחויבים, אפשר לומר כך גם על כל מי שמיהר אתמול להכתיר את סגן השר ליצמן לשר הבריאות הבא, בעקבות התבטאויות השופטים במהלך הדיון בעתירה נגד מינויו כ"סגן שר במעמד שר".
בניגוד למה שקורה על בימת התיאטרון, הערות שופטים שנשמעות במהלך הדיון בביהמ"ש במערכה הראשונה אינן משקפות בהכרח את התוצאה במערכה האחרונה. לעיתים יש בהן כדי ללמד על מגמה, על הלך רוח ועל תהיות שמציב ביהמ"ש בפני בעלי הדין, אך אין בהן כדי להעיד בהכרח על תוצאות העתירה.
למרות העתירה המרשימה שהגישו פרקליטיה של מפלגת יש עתיד (עתירה שנסמכת במידה רבה על דברים שכתב המשנה לנשיאה, השופט רובינשטיין, ב"סיבוב הקודם" בעניין מינויו של הרב ליצמן לפני כשש שנים), צריך להבחין בין שתי סוגיות נפרדות: הדרישה לקבוע כי מינוי ליצמן כ"סגן שר במעמד שר" הוא בלתי חוקי ועולה כדי "חריגה קיצונית ממתחם הסבירות ופגיעה בתקנת הציבור", והאפשרות שאת תפקיד השר ימלא באופן פורמלי רה"מ בכבודו ובעצמו.
אשר לאפשרות האחרונה: כל בר דעת יבין שלנוכח העומס הרב שמוטל על שכמו, רה"מ אינו יכול להקדיש את כל זמנו, או אפילו את רוב זמנו, למערכת הבריאות הענפה והחשובה, וזאת נוסף על היותו שר התקשורת, שר החוץ והשר לשת"פ אזורי. תיק הבריאות חשוב מדי, בשל השפעתו והיקפו העצומים, מכדי שינוהל בשלט רחוק, בהפסקת הצהריים או "בין מנחה למעריב". עם זאת, אפילו אם יקבע ביהמ"ש שרה"מ אינו יכול להיות גם שר הבריאות, מכאן אין להסיק כלל, כדרישת העותרת, שמינויו של ליצמן רק כסגן שר הוא "בלתי חוקי". אין מניעה שאחריות־העל על המשרד תוטל על אחד השרים האחרים, שאינו עמוס בעבודה כמו רה"מ. זה יכול להיות שר בלי תיק, או שר שכגודל האורך של תוארו, כך היקפו המצומצם של המשרד שעליו הוא מופקד, כגון שר המדע או שרת המשרד לאזרחים ותיקים.
קיצורם של דברים: לו הייתי הרב ליצמן, לא הייתי ממהר לשים את הקפוטה וכובע הלבד החסידי בנפטלין ולרענן את חליפת המיניסטר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו