בסוף השבוע התקיים מצעד הגאווה בתל אביב בו הונף דגל הקהילה הלהט"בית (לסביות הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) לציון זכותם השווה לחיות חיים כאחד האדם ולהקים משפחה בישראל. עלינו לזכור כי בישראל אנשים רבים אינם יכולים לחגוג באמת את יום החג הזה, שכן אהבתם נותרת מחוץ לחוק. במדינת ישראל אין כלל הגדרה חוקית למוסד המשפחה ולכן המדינה מתייחסת רק למשפחה המסורתית – גבר ואישה יהודים שנישאו באמצעות הרבנות הדתית. מצב זה מתעלם מכך שכ-42% מהמשפחות בישראל אינן עונות להגדרה זאת: ידועים בציבור, בני דת אחרת, חסרי דת, נשואים אזרחית, חד-הוריים, מהגרי עבודה, משפחות מעורבות, בני זוג מאותו מגדר ועוד. כל אלה סובלים מאפליה ומפגיעה בזכויותיהם הבסיסיות: החל מהעדר הכרה בטקסי נישואין אישיים המותאמים להשקפת עולמם של בני הזוג וכלה במניעת האפשרות להביא ילדים לעולם אלא מחוץ לגבולות המדינה ובעלויות כספיות עצומות.
תעשיית קיום זוגיות אלטרנטיבית עולה ופורחת ומהווה רק דוגמא אחת לאובדן האמון של הציבור הישראלי במוסדות הרבנות והמדינה בכל הקשור לניהול חייו האישיים בחיק משפחתו. האשם המרכזי מונח לפתחו של המחוקק שלא השכיל לתת מענה לצרכים השונים של החברה ההטרוגנית שצמחה בישראל. כך למשל כ-350,000 עולים חדשים אינם רשומים כיהודים במשרד הפנים. מדובר באוכלוסייה גדולה אשר מופלת על-ידי כל מוסדות המדינה.
נוספים להם 14% מהאוכלוסייה שהם ערבים, ועוד כ-14% מהתאים המשפחתיים אשר אינם יהודים. אוכלוסיית מהגרי העבודה (העובדים הזרים) אינה כלולה בכלל בנתונים הרשמיים והיא מעל 300,000 איש ואישה.
השיטה חיה, נושמת ופוגעת.
אוכלוסייה מופלית לא פחות בישראל היא המשפחות החד-הוריות שבעשור האחרון גדל היקפן פי שניים. כיום כ-195 אלף ילדים גדלים בקרב משפחות עם הורה אחד בלבד. משרד הדתות מאיים על עשרות אלפי משפחות חדשות שלא יקבלו את אישורו להתקיים, הוראות משרד הבריאות אוסרות עדיין על מתן שירותי פונדקאות לרווקים ולבני זוג מאותו המין, משרד השיכון מתנה הליך בירוקראטי ייחודי לבני זוג שאינם נשואים כדת משה וישראל, משרד הפנים מפלה בתנאי קבלת אזרחות בין בני זוג נשואים לבני זוג ידועים בציבור, ועוד כהנה וכהנה מגבלות, המהוות הוכחה מצערת לקיבעון המחשבתי ואינן מאפשרות לתת מענה אמיתי למשפחה הישראלית.
במדינה בה מתגוררות קרוב ל 2 מיליון משפחות שאינן משפחות קלאסיות משום שביקשו לומר שה"שיטה" אינה מתאימה להם, תמוה הוא שהשיטה ממשיכה להתקיים, חיה, נושמת ופוגעת.
בהעדר חקיקה מתאימה טופחת המציאות על פני כל רגולציה, המציאות חזקה ובועטת גם כשלא נוח לקבל אותה. כבר עשרות שנים אנו פועלים למען הכרה ערכית וחוקתית במשפחה, לרבות כל התאים המשפחתיים בישראל, והשוואת זכויותיהן של המשפחות מכל הסוגים והמינים. עבורי כל יום חג בישראל, חייב לשמש יום של חשבון נפש חברתי. שכן כל עוד כלל המשפחות אינן יכולות לחגוג ביום זה –הוא יום חג פגום.
הכותבת היא עו"ד מומחית לדיני המשפחה החדשה, מייסדת ומנכ"לית ארגון "משפחה חדשה". טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו