נפתח בשאלות תם. מהי המהות בספורט? מה המטרה בקיום מסגרת ספורט? מדוע קבוצות משקיעות משאבים רבים ברכש, למה קיימת התשוקה לנצח, מאיפה מגיע הרצון להתקדם במעלה הטבלה, ולמה קבוצות רוצות לזכות באליפות?
התשובות לשאלות הללו לכאורה מובנות מאליהן, אבל בכדורסל הישראלי זה רק לכאורה. שנה אחר שנה, עונה אחר עונה, אנחנו מקבלים תזכורת מרגיזה לסיבות שבגללן הכדורסל היה ונשאר ענף הספורט השני בחשיבותו בלבד בישראל, אחרי הכדורגל כמובן: העונה עומדת להסתיים, ושוב מתחיל מצעד ההתחמקויות של הקבוצות הישראליות מלהירשם למסגרות האירופאיות.
בכדורסל, שאני נמנה על אוהדיו הנלהבים, יכולים להתנשא מעל הכדורגל כמה שהם רק רוצים, אבל האמת היא שאם הקבוצות והכדורסלנים הישראלים היו מגלים רק חצי מהתשוקה להצלחה שיש לכדורגלנים ולקבוצות, הכדור הכתום היה משאיר אבק לכדורגל.
בזמן שקבוצות כדורגל ישראליות נלחמות עד המחזור האחרון על הכרטיס המיוחל לאירופה, קבוצות הכדורסל, שיכולות לקבל עד שלוש נציגות ביורוקאפ, מחליטות פשוט לוותר. בזמן שהכדורגלנים הישראלים מנהלים קמפיינים כדי שיזמנו אותם לנבחרת, ונעלבים פומבית כשזה לא קורה, חלק מהכדורסלנים משכללים את יכולת ההתפתלות והגמגום שלהם בדרך לעוד קיץ חופשי וללא המדים הלאומיים. לזה כבר התרגלנו, לצערי.
אבל אני רוצה להתמקד בקבוצות. באחרונה דווח שהפועל חולון, הפועל אילת, ומכבי חיפה לא מעוניינות לשחק בשנה הבאה ביורוקאפ. הפועל ת"א גם תוותר ככל הנראה, בטענה ספורטיבית שלא מגיע לה, אבל הסיבה האמיתית היא היעדר מימון לנוכח מבנה הבעלות על הקבוצה. על מכבי ראשל"צ, קבוצת חצי גמר פלייאוף להזכירכם, מפעילים לחץ שיסכימו.
ברשותכם, אחזור לשאלת התם: בשביל מה אתם קיימים אם לא בשביל לשאוף להתחרות ברמות הגבוהות ביותר? יצחק פרי, בשביל מה השחקנים שלך נלחמו בסדרה מול חולון? מיקי דורסמן, מה התכלית בהשקעה שלך בחולון? ג'ף רוזן, האם אתה מחזיק במכבי חיפה רק בשביל הסיבוב השנתי בארה"ב מול קבוצות נבא, סיבוב שהוא לבד עולה כמו הטיסות בשלב הבתים ביורוקאפ?
תמיד אפשר לטעון שאין תקציב. אירופה זה עסק יקר - טיסות, מלונות, ביטוחים, זה לא צחוק. אבל קבוצת כדורסל שמתנהלת כמו קבוצת כדורסל צריכה למצוא את המשאבים שיצדיקו את קיומה. להפועל ירושלים, למשל, לא תמיד היה בעלים יציב וחזק. בתקופת דני קליין ואורי מנצור הקבוצה דילגה מתורם לתורם, ממשקיע למשקיע ומספונסר לספונסר, וגם כשהקופה הייתה ריקה היה כלל ברזל: על אירופה לא מוותרים. לא משנה מה. הבעלים הנוכחי של ירושלים נהנים היום מהדבקות במטרה של קליין, משנים של התמדה.
הפועל ת"א קיבלה את הדרייב אין. חולון עוברת בשעה טובה לאולמה החדש. רוממה המשופץ בחיפה הוא אולם מרשים ביותר. המתקנים האלו יכולים להעניק לקבוצות חוסן כלכלי שלא היה להן בעבר, אבל משום מה זה לא משחק תפקיד. הכי קל לוותר, להרים ידיים, להתעסק רק בביצה המקומית. אבל אחר כך אל תבכו שהכדורסל כבר מת, ושהכותרות הראשיות הולכות תמיד לכדורגל. לכו לאירופה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו