בסוף השבוע יציין העולם את יום הניצחון על גרמניה הנאצית, וכך גם ישראל, בטקסים חגיגיים, ובהם גם אירוע רשמי בהשתתפות נשיא המדינה וראש הממשלה.
השנה, לראשונה מאז כניעתה של גרמניה הנאצית, יש יוזמה חדשה שמטרתה לקבוע באופן ברור את תאריך הכניעה, אשר הביאה בין השאר להישרדותו של העם היהודי ולאחר מכן להקמת מדינת ישראל. מטה "יום הניצחון היהודי", אשר הוקם על ידי איש העסקים הרוסי (ממוצא קווקזי), גרמן זכארייב, פועל בתקופה האחרונה כדי לקדם יום ניצחון יהודי אשר יצוין בישראל כיום חג לאומי לכל דבר ויעלה על נס את מיליון וחצי הלוחמים היהודים אשר לחמו בצבאות הברית. אותם לוחמים תרמו גם הם לניצחון על גרמניה הנאצית, אך הם אינם זוכים לאותה הכרה במדינת ישראל. התאריך המוצע על ידי המטה הוא התאריך העברי שבה נכנעה גרמניה ב־1945 - כ"ו באייר.
כל ילד ישראלי מכיר את מספר הנרצחים בשואה - שישה מיליון - וטוב שכך. עם זאת, הרבה פחות מודעים ללחימה היהודית ולחלק שלה בניצחון בעלות הברית. הלוחמים היהודים בצבאות הברית היו גם אלו שסייעו ליישוב היהודי לבנות את כוח המגן שלו, את צה"ל.
אלפי מתנדבי מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) מארה"ב, מקנדה, מבריטניה, מדרום אפריקה ומצבאות נוספים, סייעו לצה"ל בראשית דרכו, ציידו אותו בידע ובניסיון, בייחוד בלחימת האוויר והים, שהיתה פחות מוכרת ללוחמים הישראלים. הצבא הישראלי נהנה בתחילת דרכו גם מתרומתם של יהודים רבים ששירתו בצבא האדום ובצבא פולין ושלאחר הלחימה עברו למדינות המערב ומהן הגיעו לישראל.
סיפורה של הלחימה היהודית הזו אינו קיים די הצורך בתודעה הישראלית. אנו זוכרים את הגיבורים הפרטיזנים, את לוחמי הגטאות ואת מתנדבי היישוב העברי ובראשם חנה סנש, אבל לא מעלים על נס את הלחימה היהודית במסגרת צבאות בעלות הברית: בצבא האדום, בצבא האמריקני, בצבאות אירופה החופשית. בחזיתות אירופה, צפון אפריקה ואפילו באסיה ובאוקיינוס השקט.
70 שנה אחרי הניצחון על הנאצים, זו אולי ההזדמנות האחרונה להפוך את היום הזה ליום חג יהודי וישראלי. יום שבו הציבור הישראלי כולו יציין את הניצחון, שהוא במידה רבה ניצחון יהודי על מי שביקשו להשמידנו. מלחמת העולם השנייה היתה מלחמה שהלחימה ורוח הגבורה היהודית בה ניתנות להגדרה במימדים תנ"כיים, גבורה של עם שנלחם על קיומו.
כמו שאנחנו מציינים את ניצחונותינו לפני אלפי שנים, חשוב שנזכור ונזכיר גם את ניצחון הרוח היהודית במלחמת העולם השנייה. לא רק בטקסים סמליים, בכנסת וביד ושם, אלא לציין יום זה באופן רשמי בבתי הספר, בכיכרות הערים, למעננו ולמען הדורות הבאים.
הכותב הוא ראש "מטה יום הניצחון", מנהל תוכניות בינלאומיות בקונגרס יהודי רוסיה (RJC)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו