כילד, חיכינו ליום השואה שבו המורה ר' זלמן שטינמן היה מספר לנו מחוויותיו האישיות ומראה את המספר החקוק בזרועו. יום השואה הוא יום קשה וכואב עבור כל יהודי. כל אחד מאיתנו מכיר ניצול שואה באופן אישי, כל יהודי בעולם מכיר משפחה של ניצולים, או כאלו שהסב והסבתא כבר אינם עימנו עוד ושהיו עד לפני שנים בודדות אוד מוצל מאש, עדויות חיות לתופת הנוראה שעברו בני עמנו.
שמעתי פעם טענה על קיומו של יום השואה כיום זיכרון קולקטיבי אשר נצרב אמנם בתודעה הלאומית ונחקק ללא ספק בעצמותיו של כל אחד מבני עמנו, אך אין בו כל השפעה מעשית על דעת הקהל העולמית. ההוכחה לכך היא, טוענים, שקולות גוברים והולכים המכחישים את השואה עדיין נשמעים במדינות אירופה השונות למרות קיום יום השואה השנתי.
אבל למעשה, העובדה היא שיום השואה הוא־הוא היום שדווקא יהיה זה שיסייע בשמירה היסטורית על זכר השואה, מאחר שככל שחולפות השנים מתמעטים לצערנו הניצולים והולכים בדרך כל הארץ, ומי יודע מה יקרה בעוד כמה עשורים, כאשר זכר השואה יהיה רק בתמונות ובסרטונים אשר תיעדו את הזוועה, את השואה שעברו בני עמנו בגרמניה. לא יהיה בקרבנו מי שיעיד על כך שחווה את הצורר מנגלה וזוועותיו על גופו. אז לא יהיו עימנו יהודים אשר על ידם חקוק מספר התופת הנורא שנצרב בהם שם, במחנות המוות.
מי יהיה אז לטעון כנגד מכחישי השואה, אותם אלו שיטענו שהתמונות מבוימות והסרטים עברו עיבודי מחשב, ושאין כל ניצול שיוכל להעיד באופן אישי על הזוועה שהיתה ושחווה.
בעידן שכזה, אשר נקווה שלא יגיע, יום השואה יהיה היום שיעיד לכולם, לכל אלו שמפקפקים בעצם קיומה, כי השואה אכן היתה וקרתה. הרי את יום השואה ציינו גם בשנה שעברה, וגם בשנה שקדמה לה, ומתי התחילו לציין אותה? לאחר השואה. גם חגי ישראל - פסח, סוכות ושבועות, חנוכה ופורים - המציינים את המועדים שבהם אירעו מאורעות כאלו ואחרים לבני עמנו, הם הוכחה נוספת לכך שאכן עבר עמנו כל אותן התנסויות. אבותינו חגגו את חג הפסח ואבות אבותיהם גם הם חגגו, ומשום כך הרי בעצם יום הזיכרון שנקבע לדורות זוכרים אנו כי האירוע אכן קרה ואנו מצווים לזכור אותו לעד.
גם אני בן לניצולי שואה, כמו רבבות מבני דורי המהווים הוכחה נחרצת לכך ש"שומר ישראל, שמור שארית ישראל", וכי למרות אויבינו הרבים הפוגעים, מכלים, רוצחים ומנסים לפגע בעמנו ללא הרף, העם היהודי ימשיך בתקומתו ובמורשתו לאורך דורות. מי שהיה שם לא חלם שיקום דור יהודי גדול וענף לאחר השואה, וכיום אנו מביטים על הדור של ניצולי השואה ואומרים להם - לא נשכח ולא נמחל לאלו שעשו זאת, ולא נעבור לעולם לסדר היום כשמאיימים על שלום העם היהודי.
אך בעיקר אומרים אנו להם כי אנו ממשיכים בדרכם, בדרך היהדות ובדרך המסורת שבה חיו הוריהם ומשפחתם בגרמניה ובפולין, בליטא ובהונגריה. כל אחד ואחד מהצאצאים של אותם גיבורים וקדושים ממשיך את החיים הלאה ומוכיח לכולם כי "עם ישראל חי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו