מערכת הבחירות הסוערת שעוד מהדהדת הביאה איתה משלחת מלאכי רעים: דעות קדומות, עלבונות, איומים הדדיים, מורסות ישנות שנפתחו. נדמה שיותר מכל, הציפה המערכה הסוערת את השסעים ואת הפערים בחברה הישראלית, ואלה, למרבה ההפתעה, ממש לא נחלתם של מגזר כזה או אחר. כולם כולם - ימין ושמאל, דתיים וחילונים, מזרחים ואשכנזים, נמוכי מצח וגבוהי מצח - התחרו ביניהם בענף הטלת דופי למרחקים ארוכים. נדמה שסוגיות היסוד: גבולות, מדיניות חוץ, ביטחון פנים וכלכלה, נזנחו לטובת מלחמת הגדרות ועיצוב מחדש של סממני הזהות של קבוצה דרך הנגדתה את האחרת.
מי ציוני ומי פחות, מי מאמין ומי מנשק קמעות, מי משקם ולמי דרוש שיקום. אפשר לצקצק ולהעוות פנים, ואפשר גם להתייחס אל מכות מצרים אלה כזרקור, כדי שנביט בהן מבין קני הסוף ונמשה אותן ונתחיל לרפא את הפצעים ולגדל דור חדש של ילדים, שיש להם עמוד שדרה רוחני וערכי מגובש, זהות חדשה ועשירה וכוח להוביל מנהיגות. שניקח מתוך תיבות הגומא את הילדים שלנו ונכין אותם למערכה המסובכת של חיים בישראל המורכבת אך המרתקת. אבל למרות הקיטוב והשסעים, המלכד עולה על המפריד. כולנו מאמינים בזכות לחירות של העם העברי בארצו. כולנו מאמינים בזכות לכבוד עצמי.
כשיצאו בני ישראל וחצו את ים סוף, הם לא ידעו לאן פניהם מועדות. מאחוריהם מצרים המענה, ולפניהם מדבר חרבה ומסע מתמשך אל ארץ לא נודעת. אבל הדחף להיות בני חורין, להיות עם בעל זהות עצמאית, היה גדול מקשיי המסע.
בארבעים שנות הנדודים, צעד מחנה ישראל במבנה מרתק ומסקרן: ריבוע בתוך ריבוע - שלושה שבטים מימין, שלושה משמאל, שלושה מלפנים, ושלושה מאחור, ובאמצע - שבט לוי עם המשכן. הם יכלו לצעוד בערבוביה, גברים ונשים וילדים, אלא שההפרדה בין השבטים נשמרה. כל שבט ודגלו המיוחד מתנוסס לפניו. דגלו - הזהות שלו, המאפיינים שלו. איש לא ניסה לטשטש את ההבדלים: נפתלי אילה שלוחה, גור אריה יהודה, יששכר חמור גרם. לכל שבט תכונות ייחודיות. אין לוותר עליהן, גם לא לטובת המסע המשותף. אבל בלב המבנה נמצא הגורם המלכד - המשכן.
"המשכן" של החברה הישראלית העכשווית הוא עקרונות היסוד שעליהם מסכימים כל שבטיה: כבוד האדם, הדת, ערכים אוניברסליים שבבסיסם כבוד הדדי, שוויון זכויות והזדמנויות לכל אחד באשר הוא וללא הבדל דת, גזע, מין, השקפת עולם ואורח חיים. אלה עמודי התווך שעל בסיסם מונחת החברה הישראלית המורכבת.
אפשר לחולל שינוי כאן באמצעות חינוך משותף - חינוך "כל ישראלי". כיום לכל שבט מסגרת חינוכית ייעודית, מה שמנציח את המציאות ולא מאפשר מרחב לחולל בה שינוי. ברגע שהחינוך מגיל צעיר יעניק כר רחב וביטוי לכלל שבטי החברה הישראלית, נוכל לטפח תודעה חברתית חדשה.
אני מזמינה את כל פלגי החברה הישראלית להיות נחשונים. לקפוץ אל המים המסתוריים של הזהות הישראלית, ושם, בין כל כתמי הצבע והצל והאור, לשלות פנינים של חיבור, אחדות וקירבה.
הכותבת היא מנכ"לית צו פיוס המקדם את "החינוך המשותף" לכלל ילדי הקהילהטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו