אולי עכשיו סוף־סוף יפנימו

התוגה והעצבות שניבטו מערוצי הטלוויזיה גרמו לי לרוץ ליומן לראות אם כבר הגענו לימי ספירת העומר או לימי בין המצרים. היהירות וההתנשאות של ימי טרום הבחירות הפכו לקינות. איכה ישבה בדד, בוז'י, לבני ומקהלת הליווי של תוכניות המלל עשו זאת יחדיו.

לא מעט פעמים בתחום הספורט התחזיות וההערכות המוקדמות שלנו לא שוות הרבה. רק לפני שנה הערכתי שמכבי ת"א לא תגיע לפיינל פור והנה - היא אפילו זכתה בגביע. אבל רובנו ידע לפרגן, להוריד את הכובע ואף לאכול אותו. אז נכון, גם פוליטיקה היא לא מדע מדויק, אבל מה מנע מלהקת המקוננים, בעיקר על כביש איילון בואכה יפו, לצאת ביום ראשון לפני כשבועיים מהאולפנים הממוזגים לאורכה ולרוחבה של המדינה ולראות אם להתגייסות הטוטאלית שלהם להחלפת נתניהו יש בסיס ואחיזה בשטח? 

אבל במקום להפנים את התוצאות ואולי לומר אשמנו בהתגייסות הטוטאלית, בגדנו במנדט שניתן לנו כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה" ושאר סעיפי נפילת אפיים (שרק מראש חודש ניסן לא אומרים אותם), שלא לדבר על חשבון נפש עמוק - אתה מגלה שגם אחרי הבחירות התקשורת עסוקה בדה־לגיטימציה לראש הממשלה ולבוחריו. ולא חסרות דוגמאות.

זה מתחיל באמירות ההזויות ש"צריך להחליף את העם" וב"פריפריה מצביעים עם הבטן למחל". כאילו ברוב הערים הגדולות לא היה רוב לנתניהו שקיבל מיליון קולות ולמעשה כל אדם רביעי הצביע מחל. ומה תגידו על רחובות, העיר שבה שוכן מכון ויצמן, ועל פתח תקווה, שרחוקה מרחק נסיעה של 8 דקות בכביש 471 (שנסלל בתקופת הליכוד) מתל אביב?

זה ממשיך ב"מסע ההפחדה של נתניהו בימים האחרונים ובעיקר ביום האחרון". תראו מי שמדבר. עשרות שנים מפחידים אותנו בשמאל עם הבעיה הדמוגרפית. "אתם יוצרים מדינה דו־לאומית בין הירדן לים בגלל הריבוי הטבעי של האוכלוסייה הפלשתינית", הם אומרים. על פי נתוני הלמ"ס, גדלה אוכלוסיית ישראל בין הירדן לים ב־%150 בין 1969 ל־1994 בעוד הערבים עלו ב־%94. שרשרת ההפחדות לא מסתיימת כאן: הם מהלכים עלינו אימים בבידוד בינלאומי, החרמת תוצרת ישראל בחו"ל, בית הדין הבינלאומי בהאג. אל תיתנו לעובדות לשנות להם את התיאוריה. 

הלאה. "ההצבעה לליכוד ולימין היא שבטית, אי אפשר להתמודד עם זה". מי שמדבר על שבטים. האם בקיבוצים לדורותיהם מצביעים לבית היהודי ולש"ס, ולא למפלגת העבודה לדורותיה ושמותיה השונים ולמרצ? והאם השבט הקרוי צפון תל אביב ורמת אביב ג' לא נהר בהמוניו לקלפיות כדי "להחליף. פשוט להחליף"? 

ולבסוף - "נתניהו שתה את המנדטים לשותפיו לגוש הימין". בבחירות 2013 קיבל גוש הימין כ־1,850,000 קולות, בבחירות 2015 קפץ ל־2,060,000 - גידול של 210 אלף קולות. נכון שהיו יותר מצביעים, אבל הם בעיקר היו בצד הערבי. 

אם במקום לחבר קואליציות הזויות באולפנים המיוחדים היו רביב דרוקר וחבריו מטים אוזן לשירה שבקעה מגני התערוכה, הם היו מבינים שקרה כאן משהו. הקהל שם לא שר בגנותם של בוז'י ולבני, אלא "הו הא מה קרה, נוני אכל אותה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו