נתניהו לא היה יכול לצפות לניצחון מתוק יותר. חד־משמעי יותר. זה ניצחון כנגד כל הסיכויים. הצלה של הרגע האחרון שהגיעה אחרי מה שהיה נדמה כקריסה קולוסלית. בבתי הספר של הקמפיינים ילמדו איך לקח ראש הממשלה מפלגה, שמיום ליום איבדה מנדטים בקצב, ובתוך ימים בודדים לא רק שסגר את הפער, אלא קיבל יותר מנדטים בתוצאות האמת משהיו לו בשיא הקמפיין.
הכתבה הכי נקראת היום באתר: מי לא הגיע לחתונה של גל וליאל?
מרכיב חשוב בניצחון הליכוד, מלבד נטייתו הטבעית של העם ימינה, הוא יהירותו של הצד האחר. הכוונה לא רק למחנה הציוני, הרצוג ולבני, אלא בעיקר לפעילי V15 בקמפיין "העממי" בשווי עשרות מיליוני דולרים, הגנרלים המזדקנים הממורמרים, שחשבו שיוכלו להסתיר באמצעות דרגותיהם ועיטוריהם את דעותיהם השמאליות הקיצוניות, כמו גם את העובדה כי הגורם שהזרים להם מיליונים נותר עלום עד היום, וכן כל הגרבוזים והסובולים, שחשפו לעין כל את האמת כי יוקר המחיה ובעיות הביטחון הם רק תירוץ לסיבה האמיתית לרצונם להחליף את נתניהו: שנאה תהומית ויוקדת לכל מי שלא שייך למחנה שלהם ושכנוע עצמי עז וכן כי מישהו גנב להם את המדינה.
וזה עוד בלי להגיד מילה על התקשורת, שהיתה מוכנה לרדת הפעם עד לגובה הביבים, בלי בושה ומעצורים, כדי להפוך את נקודת האור החלושה לפתח של תקווה גדולה להביא למהפך.
אפשר להניח שחוסר הכבוד והזלזול הבוטה באינטליגנציה של הציבור הם שהביאו מאות אלפי תומכי ימין לקלפיות. רובם המוחלט רצה את נתניהו כראש הממשלה אבל אחרי שש שנים רצופות לא היה מוכן להסתער למענו, עם סכין בין השיניים או בלעדיו. מה שהעיר אותם והחיה את האינסטינקט הטבעי לשמור על מנהיג המחנה מכל משמר הוא ההתנהגות הבוטה והחצופה של פעילי השמאל, על עמותותיהם וכספם הרב. די היה לנתניהו ללחוץ בימים האחרונים על הכפתורים הנכונים, להצביע על הסכנה המתקרבת, ולהביא להסתערות ההמונים ולניצחון הגדול.
על פי המדגמים, יש לנתניהו אפשרות להרכיב קואליציית חלומות: הליכוד, הבית היהודי, משה כחלון, אביגדור ליברמן, ש"ס, יהדות התורה, ואם ישי יעבור בסופו של דבר - גם אותו. אמנם הרבה מפלגות, אבל הומוגניות מאוד. זו קואליציה שיכולה להוציא את ימיה. אם לפיד או הרצוג ירצו להצטרף - אפשרי, אבל רק כתוספת לשותפות הטבעיות. אחרי הקדנציה החולפת נתניהו לא יכול לוותר על שום מרכיב מהמחנה הלאומי. מפלגות גוש השמאל התגלו כלא פחות מסוסים טרויאנים ופתח לצרות צרורות.
לזכותו של הרצוג ייאמר כי בהחלט נתן פייט. שני מנהיגי העבודה שלפניו, ברק ויחימוביץ', לא הגיעו להישג הגדול שהוא השיג. זה כמובן לא אומר שקרב הסכינים המפלגתי הרגיל לא עומד להתרחש. כנראה מהר יותר משחושבים.
רוכב אופניים ניסה לרכב את המסלול האימתני "הקו הלבן" באריזונה • צפו בתיעוד המדהים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
