כ־50 סנאטורים אמריקנים חתמו השבוע על מכתב שלפיו עיסקה של נשיא ארה"ב ברק אובאמה עם איראן, שלא תקבל את אישור הקונגרס - תתבטל בתום כהונתו של הנשיא האמריקני בעוד כשנתיים.
היוזמה הזו, עוד ניסיון להאט את ההתלהבות של הבית הלבן להגיע להסכמות - ויהי מה - עם האיראנים בנושא הגרעין, מזכירה לי אגדת־עם ידועה מחבל בוקובינה שברומניה.
סיפור המעשה: שני שותפים, אחד זקן ואחד צעיר, שנכנסו אצל עורך־דין לשאול עצה על סכסוך, שנפל בינם לבין שלישי. קפץ הצעיר בראש והתחיל מספר לעורך־הדין על הסכסוך.
הפסיקו הזקן ואמר:
עצתי, חביבי, שתספר רק את האמת. את השקרים כבר יוסיף האדון העורך־דין.
שובו של "הצדק החברתי"
עם התקרבות יום הבחירות הולכים וגוברים הקולות במפה הפוליטית הקוראים לשינוי. היתה הפגנה ברוח זו בכיכר רבין תחת הכותרת "ישראל רוצה שינוי".
ושוב חוזרים הברבורים על "צדק חברתי" ושוב אותן ההפגנות של ארגון המדוכאים עלי אדמות בשדרות רוטשילד, שבהן מדברים עוד קצת על צדק חברתי, שמהותו חלוקה מחדש של העושר.
ואם כבר מדברים על הפגנות ועל "חלוקה מחדש", אי אפשר לחמוק מהמסקנה שאם וכאשר יגיע הצדק החברתי לשלב המימוש של חלוקת העושר בין כלל האוכלוסייה - רוב המפגינים למען הצדק החברתי ימצאו את עצמם בצד של אלה שלוקחים מהם, כדי לתת לאלה שאין להם. ומי אלו אותם צדיקים שיגלו שהם הפכו לנגזלים? ובכן, הם כוללים את הוריהם של מנהיגי המחאה, שגידלו את ילדיהם המהפכנים בפריפריה של כפר שמריהו.
על מקרים דומים לאלו שמתרחשים בימים האחרונים ברחוב הישראלי המצפה לבחירות, מספר בכרך הראשון של כתביו ר' אלתר דרויאנוב:
"מת עשיר קמצן, שלא נתן מימיו פרוטה לצדקה, ומייד תפסוהו מלאכי־חבלה והתחילו דוחפים אותו לפתחה של גיהינום.
התעקש הקמצן וצעק: "מיורשי גן־עדן אני, ולא מיורשי גיהינום. מצווה גדולה יש ביד: לפני ארבעים שנה קיימתי נפש מישראל. נתתי פרוטה לעני וקנה לחם ואכל וחייתה נפשו.
עיינו מלאכי־החבלה בפנקסים ומצאו: אמת, נכון הדבר.
מייד פרש אחד מהם את כנפיו ובטיסה אחת הגיע לכיסא־הכבוד: מה דינו של אדם זה?
נמלך הקדוש ברוך־הוא בפמליה שלו והשיב: החזירו לו את הפרוטה שלו - ושילך לגיהינום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו