שבוע ימים מאז נאום נתניהו בקונגרס – ואפשר כבר להגיע למסקנות ביניים. תגובות שכל מטרתן לשבח, או להפך - לנגח, אמנם אינן רלוונטיות ואפשר להניחן בצד, אך הניתוחים המאוזנים יותר של הפרשנים בתקשורת ובמכוני המחקר חשובים בהחלט. עובדה אחת נקבעה בוודאות: בין שהנאום כונה בתארים כמו "חוצפה" או "מעשה אמיץ" (ה"פייננשל טיימס" הבריטי נקב בשני הביטויים גם יחד), ובין שהוגדר "צ'רצ'יליאני", כפי שכתב לא אחר מטום פרידמן בטורו ב"ניו-יורק טייס" (שגם קבע שללא פעילותו של בנימין נתניהו לא היו קיימות הסנקציות ולא היו מתקיימות כלל השיחות עם איראן) - רישומו של הנאום היה משמעותי.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
גם מאמר המערכת של ה"ושינגטון פוסט" העיר שבמקום להציג את ההסכם המתגבש כעובדה מוגמרת, הממשל חייב עתה להתמודד עם סימני השאלה שהוא מעורר. ברור גם שללא הנאום והרעש סביבו ספק אם איש בכיר בממשל היה מזדרז להודיע שארה"ב כלל אינה חושבת להגביל את תוקף ההסכם ל-10 שנים, וכי שר החוץ הצרפתי פאביוס היה יוזם מפגש דחוף של המעצמות כדי לבחון מחדש את ההיבטים השונים של ההסכם המתגבש אם איראן.
עדויות נוספות לאפקט הפוסט-נאומי ניתן למצוא בגיליון של ה"אקונומיסט" הבריטי, שעל שערו מתנוססת הכותרת "העידן החדש של הגרעין". בגוף המאמר הראשי שלו צויין, בין היתר, שלמרות טענותיה של איראן - "העולם משוכנע שמטרת מאמציה היא השגת נשק גרעיני". עוד נכתב כי דאגתו של נתניהו שהדבר יביא למלחמה גרעינית מוצדקת. המאמר גם מסכם: "לפחות חלקית הודות לנתניהו העניין האיראני זכה לתשומת לב העולם".
הרצוג על מו"מ עם הפלשתינים: "לדבר איתנו על ירושלים זה מהלך הזוי"
כמובן שנשמעה גם בקורת. ריצ'רד האס, נשיא "המועצה למדיניות חוץ" האמריקנית ובעל סיכויים לתפקיד בכיר אם ייבחר ג'ב בוש לנשיאות, מזכיר במאמר למחרת הנאום את כל הנקודות הרלוונטיות שנתניהו העלה: תחילה, כי השותפות המעשית בין אמריקה לאיראן במלחמה נגד דאע"ש אסור, שתטשטש ש"האויב של אויבך (בכל זאת) יכול להיות גם אויבך". דבר נוסף - איראן חותרת להגמוניה בכל אזור המזרח התיכון. ולבסוף, שטהרן הייתה ונשארה מדינה תוקפנית.
ברם, ההערה החשובה ביותר במאמרו של האס היא, שבניגוד לדבריו של הנשיא אובמה כי בנאום נתניהו "לא היה כל דבר חדש" – דווקא היה בו פתח לאפשרות של השגת הסכם משופר עם האיראנים. הן מבחינת התקופה שעליה מדובר, אך בעיקר מבחינת חסימת דרכה לסף ייצור הפצצה. בשיחה שקיימתי איתו, הוסיף האס שלדעתו הנאום דווקא "מאפשר לאמריקה לנהל מו"מ טוב יותר – על הסכם טוב יותר". באותה נימה התבטא גם הכתב הדיפלומטי של ה"ניו-יורק טיימס" (אף שמאמר המערכת שלו קטל את הנאום). כלומר שבדברי נתניהו היה מרחב לתמרון מצד מנהלי המו"מ.
אפליקציה ישראלית זכתה ב"קונגרס המובייל"
טענה אחרת שנתבדתה הייתה, שהנאום בקונגרס פגע לכאורה בתמיכה הבין - מפלגתית, דמוקרטים כרפובליקאים, בישראל. אך לא רק שמעטים יחסית מבין הדמוקרטים החשובים יותר נעדרו מהנאום, אלא שדווקא בעקבותיו התחזקה בקרב החברים הדמוקרטים הנחישות, שהקונגרס יאמר את דברו על ההסכם הנרקם ויקבע לו גבולות.
ההתייחסות של הנשיא אובמה לנאום, הן לפניו והן אחריו, זכתה ללא מעט הערות ורובן לא בדיוק חיוביות. יש מי שטענו שאובמה הוא שהפך את הנאום לאירוע תקשורתי ומדיני חסר-תקדים. אחרים התלוננו שהגיב בצורה לא עניינית ואף מתגוננת מדי כשאמר שאין בו חידושים.
נתניהו, עשה בנאומו ב'אייפ"ק' מאמץ להנמיך את הלהבות (שממילא היו תקשורתיות בעיקרן) ולשבח את הנשיא על תרומתו לביטחון ישראל. ובצדק: איננו רוצים להתעמת עם הנשיא. על אחת כמה וכמה שאיננו חפצים לזכות ב"ניצחון" בוויכוח עימו – שמן הסתם יהיה ניצחון פירוס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
