קשה להעלות על הדעת ששישים שנה לאחר פסק הדין החשוב והעקרוני בעניין "קול העם", שהכיר בחופש הביטוי כזכות עילאית, יש כאלה המאתגרים שוב ושוב את חופש העיתונות וזכות הציבור לקבל מידע.
הניסיונות החוזרים ונשנים לגרום לסגירתו של העיתון "ישראל היום", אם באמצעות חקיקה בכנסת ואם באמצעות פנייה ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, הם ביטוי לחוסר סובלנות, לסתימת פיות ולפגיעה אנושה בדמוקרטיה הישראלית. עיתונות חופשית היא תנאי הכרחי לממשל תקין והוגן, ולא תיתכן דמוקרטיה בלי שלמגוון הדעות בחברה יהיו כלי ביטוי חופשיים מהתערבות וצנזורה. למאבק ב"ישראל היום" חברו יחדיו, בין היתר, גורמי שמאל שלא מסוגלים לגלות פתיחות מינימלית לדעות שאינן מקובלות עליהם ועיתון שמסיבות כלכליות הצליח לגייס חברי כנסת על מנת להחזיר לעצמו את השליטה והמונופול על קביעת סדר היום במדינת ישראל.
השופט סלים ג'ובראן, בהחלטתו לדחות את העתירה נגד "ישראל היום", הבהיר כי לא הוצגו בפניו ראיות ממשיות שלפיהן העיתון מהווה מכשיר תעמולה. השופט מציין בהחלטתו, בפירוט, שהוא התרשם שהסיקור ב"ישראל היום" בעניין דחיית תביעת הליכוד נגד העמותות שנטען שהן משרתות את השמאל היה ענייני.
כל אזרח בר־דעת במדינה יודע שבמערכת הבחירות המתנהלת כעת נשכחו כללים בסיסיים ביותר: חלק מהעיתונות גייסה את עצמה על מנת להפיל את שלטון הימין. עקב כך נוצר ניכור בין הציבור לתקשורת, ניכור שמטיל צל כבד על מי שאמור להגן על הדמוקרטיה.
בהחלטת השופט נאמר כי רק במציאות אוטופית יש עיתונות חסרת אג'נדה. עיתון "ישראל היום", הוא אומר, אינו מכחיש כי יש לו "תעודת זהות אידיאולוגית". כזו יש גם לעיתונים אחרים, הוא אומר.
יש רק לקוות שהחלטת השופט תופנם, והניסיונות הבולשביקיים לסגור את העיתון "ישראל היום" ייפסקו. תקוות שווא של בעלי עניין שאינם מוכנים להפנים שגם לימין יש זכות לחופש ביטוי, ושהמדינה כבר לא בבעלותם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו