שני מועמדים "לא מוצהרים" - הילארי קלינטון הדמוקרטית וג'ב בוש הרפובליקני - מובילים כרגע במירוץ לבית הלבן ב־2016. המשותף לשניהם: גם בוש וגם קלינטון - גם אם היא רק בחצי פה - מסתייגים ממדיניות החוץ, כולל זו במזרח התיכון, של הדייר הנוכחי בבית הלבן.
כשאחיו של ג'ב בוש, ג'ורג' וו. בוש, התמודד על המועמדות לנשיאות, היו כאלה, גם בישראל, שסברו שימשיך אוטומטית את המדיניות הלא תמיד סימפטית של אביו ושל מזכיר המדינה שלו ג'יימס בייקר, אך בשלהי 1999, כשהזמין אותי ללשכתו בקפיטול באוסטין שבמדינת טקסס, שבה כיהן כמושל, הבהיר לי המועמד הטרי שזו כלל איננה כוונתו; אדרבה, הוא הדגיש כי בכוונתו לנקוט קו עצמאי ותומך יותר בישראל. אפשר היה לשער, כמובן, שזה בסך הכל מסוג הדברים שפוליטיקאי אומר במערכת בחירות, אך המציאות הוכיחה שהתכוון לכך.
אין להקיש מכך בהכרח שזה מה שיהיה גם עם אחיו הצעיר ג'ב, אם ייבחר לנשיאות (וסיכוייו בשלב מוקדם זה, מן הסתם, אינם מזהירים, אך כידוע - הכדור הוא עגול), אך נימת דבריו היתה קרובה יותר לגישתו המדינית "הרובוסטית" של אחיו ג'ורג' וו. (אף שבתמהיל פרגמטי יותר) מאשר לזו של אביו. חיצי הביקורת שלו כוונו בעיקר נגד מדיניותו הבלתי עקבית של אובאמה בעניין המלחמה בג'יהאדיזם האיסלאמי ולהסכם המתגבש עם איראן בנושא הגרעיני, והוא לא שכח גם להדגיש את תמיכתו בנאום המתוכנן של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בפני הקונגרס, תוך כדי שהוא מביע תמיהה על התנהגות הממשל בעניין זה. "איבדנו את אמון ידידינו ואיננו נוסכים עוד דאגה בלב אויבינו", סיכם את דבריו.
בהקשר זה יש להעיר שלגבי הכוונה של הממשל "להחרים" את ועידת איפ"אק - הארגון היהודי הגדול והחשוב ביותר בארה"ב - יש ידיעות סותרות, אך אם תתקבל החלטה בלתי נבונה ומעליבה כזאת, יתפרש הדבר לא רק כאקט אנטי נתניהו או אנטי ישראלי, אלא כאקט אנטי יהודי, ויש להניח שהרפובליקנים יעשו מכך מטעמים.
ברם, לא רק מהכיוון של בוש והרפובליקנים נמתחת באמריקה ביקורת על הממשל, וגם לא רק בעניין הנאום של נתניהו (כ־60 אחוזים מהנשאלים בשני סקרים תמכו בנאום), אלא גם בעניין המערכה הבלתי נחושה נגד דאעש, ובייחוד כלפי הטיעון של אובאמה כי לטרור של דאעש ולארגוני הלוויין שלו (בלוב, בניגריה, בתימן ועוד) וכן למעשי הטרור הרצחניים בצרפת ובדנמרק אין כלל קשר לאיסלאם, אלא שמקורם בבעיות חברתיות שונות. כפי שצוטטה קלינטון ב"ניו יורק טיימס", הביקורת מכיוונה היא על כך שמילותיו המתחמקות של אובאמה מוכיחות שאיננו רואה דברים כהווייתם באשר לאיום האיסלאם הקיצוני וכי גישתו מקרינה חולשה, בעוד הקיצונים האיסלאמיים מסכנים את האינטרסים של אמריקה ובעלות בריתה ברחבי תבל. מאמר מערכת ב"פייננשל טיימס" הבריטי, הנוקט בדרך כלל עמדות מאוזנות בין שמאל לימין, מגדיר את החלטות אובאמה במלחמה בדאעש "מבולבלות" וקושר זאת במהלכים בלתי עקביים אחרים, כגון ה"קווים האדומים" הנעלמים שלו לגבי הנשק הכימי בסוריה, המערבולת בלוב, ובמובלע מביע המאמר גם ביקורת על כך שסוריה ואיראן הפכו לבעלות ברית דה־פקטו של אמריקה.
מי שהיה שר ההגנה האמריקני בשני ממשלים, רוברט גייטס, מכנה בינתיים את האסטרטגיה של אובאמה בעניין המלחמה בדאעש כ"בלתי מציאותית", ואילו הסנאטור הדמוקרטי בוב מננדז מזהיר את הנשיא, בן מפלגתו, לבל ייסוג מהתחייבותו להפסיק את השיחות עם איראן אם לא יושג הסכם מספק בעניין הגרעין עד 24 במארס. במערכת הבחירות בישראל אין כמעט התייחסות לכל הסוגיות האלה, אך למחרת 17 במארס ובשנים הבאות הן תנחתנה במלוא עוזן על סדר היום המדיני והביטחוני שלנו - בין שג'ב בוש ובין שהילארי קלינטון ימשכו בעוד 22 חודש בחוטים מוושינגטון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו