מאז הוכרז על הבחירות, החלו לצוץ בתקשורת ביתר שאת דיווחים המעידים על מצבה העגום והקשה, כביכול, של ישראל. זה היה שם גם קודם, אבל ביום בהיר אחד השימוש בכותרות השליליות, הצבועות בשחור קודר והמספרות כי המדינה נמצאת בתהליך של פשיטת רגל, עלה מדרגה.
מערכת הבריאות הציבורית קורסת, למחרת דו"ח העוני מובלט ומעוות לחלוטין, וביום אחר כבר מדובר על פיטורים המוניים, אי־שוויון, שביתות ונבואות זעם מפי ביטחוניסטים לשעבר. אלו מתובלים בכותרות עסיסיות, גדולות ודמגוגיות, בטרמינולוגיה קבועה ומוכרת ("משבר", "ייאוש", "אסון") ובתמונות
מוכרות שמטרתן לתעתע ברגשות הקורא באופן ציני ומחפיר.
לקמפיין הזה, נראה שבולט בעיקר בעיתון "ידיעות אחרונות" ובאתר הבית שלו ynet, יש כמובן מטרה ברורה: להפיל את שלטון הימין ולהעלות במקומו ממשלת שמאל נוחה וכנועה - הן כלפי הלחצים המדיניים הבינלאומיים והן כלפי ועדי עובדים בריוניים וטייקונים המעוניינים בשוק כלכלי ריכוזי. לצורך כך כל האמצעים מקדשים את המטרה, כולל רכילויות צהובות ומכוערות שנועדו לפגוע במשפחת רה"מ. אין שום גבול מוסרי, אתיקה או קווים אדומים. הכל מותר.
אלא שבניגוד למצג השווא ש"ידיעות" מעוניין להקרין, המציאות הרבה יותר מורכבת ומעידה דווקא על אופטימיות. ישראל הוקמה על יסודות סוציאליסטיים, המקדשים "מקורביזם" ופרוטקציוניזם. היתה זו מפלגת הליכוד וראש הממשלה נתניהו בקדנציה הראשונה שלו ובתפקידו כשר אוצר שפתחו את הכלכלה הישראלית וחשפו אותה לגלובליזציה ולחופש עסקי. בשנים האחרונות נלחמה הממשלה בריכוזיות, העבירה רפורמות מרחיקות לכת, המשיכה בפתיחת השוק לתחרות, צימצמה פערים בין המרכז לפריפריה בעזרת תשתיות והביאה לנתוני אבטלה מהנמוכים שנראו ולצמיחה גבוהה (שבינתיים הצטמצמה, הודות לחוסר היעילות של הממשלה האחרונה).
מן הראוי לומר שלא הכל מושלם ושהמשימות טרם הסתיימו - מחירי הדיור אינם פרופורציונליים ויוקר המחיה עדיין שולט - אך אל לנו לשכוח שישראל אינה שוכנת בצמידות לדנמרק ולנורבגיה, אלא מוקפת חמאס, דאעש וחיזבאללה. ניהול הכלכלה באופן אחראי ותיקון הבעיות שיש נעשים בד בבד
עם המשך מלחמת הקיום של העם היהודי בארצו. משכך, היתרון בשקט התעשייתי שיש למדינות שונות לא קיים בישראל.
אפשר להמשיך ללגלג ולזלזל באיומים שמציגים הקברניטים, המתריעים מפני הסכנות העומדות בפתח. אך המציאות הוכיחה פעם אחר פעם כי "ההפחדות", כביכול, התבררו כסכנות אשר התממשו לכדי פגיעה במדינת ישראל ובאזרחיה.
הסיבה היחידה שחלק מאזרחי ישראל פיתחו ציניות לגבי איומים אלו היא אחת - ניהול המדינה בידי ההנהגה בשנים האחרונות, באופן שקול ואחראי, בלי להישמע לרעשי רקע שונים ומשונים ובלי להיכנע ללחץ הבינלאומי האדיר על המדינה.
התנהלות זו איפשרה לאותם אזרחים את הפריבילגיה לשכוח לרגע באיזו שכונה הם חיים ולדמיין שז'נבה במרחק פסיעה.
ניסיון הדמורליזציה של נוני מוזס וחבורתו מבקש לתעתע בציבור הישראלי ולזרוע פאניקה מיותרת, שהמרחק בינה לבין המתרחש במציאות הוא עצום. טוב יעשה הקורא אם לא ישקע בציניות ובפסימיות וינתח את המציאות בשטח באופן מעמיק ורציני יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו